דלת חדרי נטרקה מאחוריי. הארי, רון והרמיוני לא חזרו עדיין מהקלחת הרותחת והחדר היה ריק. הוצאתי את שרביטי מהכיס הפנימי בגלימה הגריפינדורית שלבשתי וכיוונתי אותה לעבר הדלת. "קולופורטוס." אור דקיק בקע מקצה השרביט ונעל את הדלת. "דיפינדו." הקללה הבאה נזרקה על המיטה שלי. הסדינים האדומים שנמתחו בקפידה על המזרן העבה נקרעו, שריטות גדולות ועמוקות נוצרות בהם ועוברות לטפל במזרן מתחתם. "קונפרינגו." היה הלחש הבא שהשתמשתי בו. המנורה שנחה לה עד השידה שלצד המיטה שלי התנפצה בקול רם ולהבות אדומות עלו מרסיסיה.
הרגשתי את הכעס בתוכי נבנה וגדל. לא אכפת לו ממני. לא אכפת לו אפילו מדראקו. אם באמת היה אכפת לו, הוא לא היה נותן לזה לקרות. "מוביליארבוס." הפעם הקללה נזרקה על חפצים שונים בחדר. בהנפת שרביט הם התרוממו באוויר וקרסו על הקירות אליהם כיוונתי אותם.
נקישות רמות נשמעו מאחוריי. "מה קורה שם?" הצעקה חדרה מצידה השני של הדלת. לאחר שלא עניתי, שוברת חפצים נוספים בעזרת לחשים שונים, דפיקות רצופות ורמות יותר היכו את הדלת.
"הכול בסדר, תפסיקו להפריע." צעקתי, לא מבינה למה הכעס שבי לא נרגע.
"קארה?" לא זיהיתי את הקול הגברי, אך הוא כנראה זיהה אותי. הידית הורדה מספר פעמים בניסיונותיו לפתוח את הדלת, אך לשווא. "קארה, תפתחי את הדלת, עכשיו." זיהיתי אותו. היידן היה זה שעמד מאחוריי הדלת. ממתי אכפת להיידן ממני? למה כולם מעמידים פנים שאכפת להם ממני?
"מה קורה כאן?" קול נוסף נשמע מאחוריי הדלת הנעולה, קול שלא זיהיתי. היידן דיבר איתו בלחש, לא הצלחתי לפענח את המילים שאמר.
"אני נכנס." המילים נאמרו בקול רם מהגבר השני. "אלוהמורה." עמדתי בגב לדלת כשהיא נפתחה לרווחה. שמעתי את קולות ההשתנקות מהתלמידים הרבים שעמדו בפתח בראותם את מצב החדר בתוכו הייתי. "אין מה לראות כאן." חזר הקול הגברי לדבר. "תתפזרו הרגע."
כשקול הצעדים המתרחקים האחרון הגיע לאוזניי הסתובבתי באחת, מחזיקה בחוזקה בשרביט שלי ומפנה אותו לעבר הגבר שעמד שם. זה היה אותו בחור שקרא לי למשרדו של המנהל מוקדם יותר באותו היום. עיניי נפערו בתדהמה. מה הוא עושה כאן?
הגבר בעל השיער הכהה וגלימה שחורה לחלוטין נכנס לחדר בלי לחכות להזמנה ממני. הוא בהה בי שניות אחדות ופנה להביט במצב החדר. התעלמתי מהחפצים הנזרקים נגד הקיר ונשברים בדעת עצמם. התעלמתי גם מהעשן הדק שעלה מן הלהבות מהמנורה אותה ניפצתי לפני כן. "פיניטה אינקנטאטם." הוא הניף את שרביטו, לא מתייחס לזה ששרביטי שלי עדיין הופנה לעברו באיום. הכיסא שזינק לעבר הקיר עצר את פעולתו ונחת לרצפה. הלהבות כבו, משאירות לענן הדק להתפזר לו באוויר החדר. ההוא עדיין הביט בי, מבטו לא נע מפניי ופתח את פיו פעם נוספת. "רפארו." החלקים השבורים שנחו על הרצפה במרחבי החדר התרוממו באוויר והתאחדו בחזרה לאביזרים שהיו לפני כן. השמיכות והמזרן נתפרו בדרך קסם והעשן נעלם, חוזר בחזרה למנורה שהייתה פעם שבורה לרסיסים.
נאנחתי, לא מנמיכה את שרביטי. "למה לך להתערב?" ירקתי לעברו בטון ארסי. "לא פגעתי באף אחד ולא תכננתי להשאיר את החדר במצב הזה. אם אתה חושב שרק אתה מכיר לחשים אתה טועה." בכדי להבהיר את דבריי התקדמתי אליו, מגביה את שרביטי עד שהיה סנטימטרים ספורים מפניו.
הבחור לא הגיב, ארשת פניו נשארה נעולה. הוא הניף את ידו האוחזת בשרביט. התכוננתי להגן על עצמי מפניי הלחש שכנראה תכנן לזרוק עליי אך במקום זאת הוא כיוון את שרביטו לעבר המיטה. העברתי את מבטי לכיוון המבוקש ועיניי נפערו. בזיליק הזדחל מתחת למיטה ונעצר על השטיח האדום במרכז החדר. התיישבתי על הרצפה, מאפשרת לנחש שלי להתקדם לעברי. יכולתי לראות את הרתיעה שלו לפני שנגע בי אך הוא מיהר לעלות עליי ולהיכרך סביבי.
"זאת הפעם השנייה שאני מציל אותך היום." הבחור חייך לעברי.
"שנייה?" העפתי לעברו את מבטי, מבולבלת.
הוא הנהן, מתקרב אליי ומניח את ידו בעדינות על ראשו של בזיליק. הנחש שלי לא אהב זרים. הוא מיהר לתקוף כל אחד שלא הכיר והעז להתקרב אליו אך הפעם הוא עצם את עיניו וקולות מבוססות על האות ס' בקעו ממנו בלחישות. "המגן נגד המרביצן. עברתי שם במקרה וראיתי שהיית זקוקה לעזרה..."
"לא הייתי זקוקה לעזרה." קטעתי אותו.
"כמו שעכשיו לא היית זקוקה לעזרה?" השאלה השחצנית הרגיזה אותי. "אל תדאגי, אני לא אדווח עליך. ואני אדאג שאף אחד לא יספר על זה לפרופסורים האחרים."
"למה שתרצה להגן עליי?" הכעס בער בתוכי שוב. "מי אתה?"
"עם כל הבלאגן הזה שכחתי להציג את עצמי." הוא צחקק לעצמו. "קוראים לי ליאם ואני הפרופסור החדש להתגוננות מפני כוחות האופל."
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfic°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג. תהנו :)
