"איך הרמיוני בסדר עם התוכנית הזאת, אני לא מבינה." המחשבה צצה בראשי בזמן שהסתכלנו על דלת הכיתה הסגורה. פרופסור אורורה נכנסה אליה לפני כעשרים דקות ולימדה את השיעור שלה, היא לא נעלמה לשום מקום. ואנחנו? ישבנו בחוץ לחכות לשיעור הבא שלה.
"תתקני אותי אם אני טועה..." התחיל הארי את המשפט שלו ונשכב לאחור על הדשא. בחרנו מקום אסטרטגי לשבת בו, מקום שבו אנחנו נראה את הפרופסור היוצאת מהשיעור והיא לא תוכל לראות אותנו, היינו מוסתרים על ידי עצים מהצד שלה. "אבל היא זאת שהציעה את הרעיון הזה." הוא השלים את המשפט והסיט את מבטו מהשמיים אליי. "למה שיהיה לה בעיה עם תוכנית שהיא בעצמה הציעה?"
"אולי כי היא מפסידה שיעורים." גלגלתי עיניים, מרגישה שהדברים שאמרתי מיותרים, זה הרי היה מובן מאליו. "היא כמעט התעלפה כשהשיעור של ספראוט התבטל, והיא כמעט בכתה כשפילטיק לא הופיע בשיעור, אתה אמרת לי את זה בעצמך."
"היא לא בכתה כשפרופסור סנייפ לא הגיע," הארי הצחיק את עצמו. "אבל אם את חושבת שהיא עומדת לפספס יום לימודים בשביל זה, את לא מכירה את הרמיוני." צמצמתי עיניים, מנסה להבין למה הוא התכוון. הארי התיישב והסתובב לעברי. "מחולל הזמן, קארה." הוא אמר את המילים כאילו היו מובנות מאליו. "היא תשתמש בו כדי לחזור לכל השיעורים שפספסה, מן הסתם."
"מחולל הזמן.." נזכרתי בשרשרת עם שעון החול העגול כתליון שהרמיוני השתמשה בה כדי להציל את סיריוס לפני כמה שנים. "אז בוא נשתמש בה עכשיו בשביל לחזור בזמן לשיעור של פליטיק ונלך לראות מה..."
"את לא חושבת שאם זה היה אפשרי היינו מציעים את זה מזמן?" הארי קטע את התוכנית שהתחלתי לבנות. "כשהלכנו להציל את סיריוס ובקביק, קיבלנו אישור מדמבלדור. אנחנו לא יכולים להשתמש במחולל הזמן בלי אישור שלו, והוא לא יתן אישור כזה סתם בשביל לרגל אחרי פרופסור."
נאנחתי, מבואסת שאפשרויות אחרות שהיו מזרזות את התהליך לא עלו לי לראש. זה היה השיעור השלישי שהארי ואני חיכינו מחוץ לכיתתו. פרופסור אורורה לא לימדה בכיתת האסטרונומיה היום, מה שהיה מוזר וקרה גם באחד השיעורים הקודמים שלה איתנו. הארי לא ניצל את השקט ואת הזמן הרב שיש לו איתי בכדי לדבר על משהו, כמו שחשבתי שהוא יעשה. הוא שתק, הביט בשמיים ושכב על הדשא רוב הזמן. "על מה היית עצבני עליי בימים האחרונים?" החלטתי להיות זאת שתתחיל את השיחה שלנו, היה ברור לי שהיה לו משהו להגיד. אני אוציא את זה ממנו בדרך כזאת או אחרת.
"אה, זה.." הוא מלמל וניתק את מבטו ממני, חוזר להתבונן בצבעי השמיים המשתנים לאיטם. "את רוצה להסביר לי מה חשבת לעצמך עם הטורניר המפגר הזה?"
"אני? " הופעתי משאלתו. "מה הקשר אליי?"
"מה הקשר?" השאלה הזו גרמה לו להתיישב וליישר את מבטו אליי. "את זאת שהצעת את הדבר המזורגג."
"אחרי שמישהו מהבית שלנו כבר הציע שנעשה משהו כדי לראות מי הבית הכי טוב. הם רק לא הצליחו להחליט על מה בדיוק, חשבתי שטורניר תהיה הדרך הפיירית ביותר לעשות את זה. מה הבעיה שלך עם הטורניר? "
הארי סירק את שיערו בידו בתסכול, מבליט את הצלקת על מצחו. "את לא זוכרת מה קרה בטורניר האחרון? " הוא הוציא את המילים בנימה מופתעת. "את לא זוכרת איך חבר שלך כיסח לג'יני את הצורה ושלח אותה למרפאה?" הרמתי את מבטי אליו, הבנה החלה לחלחל בי. "את לא זוכרת שהוא איים על אייס כדי לנצח?"
"אתה מפחד שהוא יפגע במישהו גם השנה.. " אמרתי את המשפט בנימה קצת פגועה. כן, דראקו היה בן אדם קר, אבל הרבה השתנה מאז הטורניר האחרון. גם אני בעצמי חששתי מדבר כזה שיכל לקרות, אבל באיזשהו מקום, ידעתי שהוא לא ירד לרמה כל כך נמוכה הפעם.
"אני לא מדבר רק עליו." הארי הפתיע אותי שוב, סותר את דבריי. "את לא מבינה שגריפינדור, הפלאפף ורייבנקלו יצטרכו להתמודד מול סלית'רין באיזו שהיא צורה. ובטורניר הקודם היתה את ההשגחה של הפרופסורים, השנה זה רק אנחנו. מה את חושבת שיקרה למי שיעמוד נגדם כשהם יכולים לעשות הכל ללא השלכות?"
פי נשאר פעור, מזועזעת ממה שהוא אמר. והוא צדק. מה חשבנו לעצמינו? אנחנו לא נלחמים כמוהם, אנחנו לא נדרוס אנשים בשביל להגיע למטרה שלנו. אבל הבית הישן שלי, ידעתי בדיוק למה הם היו מסוגלים.
"מישהו יצא מהסיפור הזה פגוע." הוא המשיך לדבר, כאילו לא אמר מספיק. "וזה לא יהיה חבר שלך, זה יהיה אחד מאיתנו."
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfic°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג. תהנו :)
