הפסיעות הבאות שנשמעו הביאו איתם את בלטריקס לסטריינג. האישה בעלת הבעת הפנים המשוגעת חייכה את חיוכה המחליא והתקרבה לדראקו, נעמדת מאחוריו. "כל הכבוד, דראקו." היא לחשה לתוך אוזנו, קולה מעביר צמרמורות לעורך גופי. קבוצה קטנה של מכשפים לבושים בגלימות שחורות כמו הלילה נעמדו מאחוריי הסלית'ריני. כעס מילא אותי וכל מה שרציתי היה להוציא את השרביט שלי ולזרוק את הקללה אבדה קברה על הפנים המכוערות שלה. המכשפה המרתיעה דילגה בשמחה נגלית לעין לעבר הפרופסור וסובבה את ראשה בחזרה בכדי להביט בתלמיד המסכן. "תעשה את זה." היא ציוותה עליו, טונה רגוע אך מאיים במקצת.
"אין לו את האומץ." שמעתי קול לא מוכר שהתערב לדבריה. "כמו שאין לאבא שלו." אוכל מוות שעמד קרוב אליה פלט צחקוק קצר. "אני אסיים את זה בדרך שלי." הוא שלף את שרביטו וידו נחה בצד גופו ברפיון. דראקו עיוות את פניו, כעס משתלט עליו בעקבות המילים שנאמרו לו.
הייתי בחלום, את זה כבר הבנתי, אך כל מה שרציתי היה להתעורר. עצמתי את עיניי בחוזקה, מתפללת בתפילה אילמת שאוכל לפקוח אותן בחדרי בבית גריפינדור. לא רציתי להמשיך לראות את המתרחש, הרי זה חזיון וכל מה שאני רואה חייב להתגשם. לא ידעתי מה הולך לקרות אך לא רציתי לנסות לגלות.
"לא, אדון האופל מינה את הילד לעשות את זה." פקחתי את עיניי לקולה העצבני של בלטריקס. היא התקרבה באיטיות לעבר הנער המפוחד, מיישרת אליו את מבטה המרתיע. "זה הרגע שלך. תעשה את זה. " לחשה לו שוב, מאיצה בו להרוג את מנהל הוגוורטס. "עכשיו!!" היא צעקה, חסרת סבלנות ועצבנית.
דראקו רעד, דמעות זולגות על לחיו, שרביטו מחקה את תנועות גופו ורועד גם הוא בידו. "אני מצטער." הוא לחש, קולו בקושי נשמע. עיניי נפערו למראה הכאב שהתערבל בעיניו. סירבתי להאמין שהוא יעשה את זה. הוא לא יכול. זה דראקו... "אבדה קדברה." המילים יצאו מפיו בדממה, אך עדיין הפעילו את הקללה.
"לא!!" צרחתי, רצה לעבר הפרופסור ומגנה עליו עם גופי ברגע האחרון. אך הקללה פספסה אותי, עברה את גופי ופגעה בו. פיצוץ רם נשמע ופרופסור דמבלדור נדחף לאחור, גופו החסר חיים נופל באוויר לעבר הרצפה הרחוקה. לא היה לי זמן לבכות. לא היה למוחי זמן לקלוט את מה שקרה. דראקו היה זה שפעל. הוא צרח, תפס את שרביטו ביתר כוח וכיוון אותו לעבר המכשפים האחרים שעמדו בחדר. הוא הטיל קללות שוטפות על אוכלי המוות השונים וצרח צרחת כאב עמוקה עם כל קללה שנפלטה מפיו. בלטריקס צעקה, איימה עליו להניח את שרביטו, והרימה את שרביטה, מכוונת אותו אליו.
נשארתי קפואה ומשותקת, מביטה במתרחש ללא מעש. גופי סירב לענות לפקודות שציווה עליו מוחי. "אני מזהירה אותך, דראקו." קולה של המכשפה היה מאיים ומפחיד והיא התקדמה באיטיות לעבר מדרגות המגדל, פוסעת אחורנית ומתרחקת מהסלית'ריני בעל משאלת המוות.
דראקו הביט בה, דמעות זולגות על לחיו ללא הפסקה, שנאה עזה בוערת בעניו. "הכל באשמתכם." הוא צעק לעברה, מכוון את שרביטו אליה בנחישות.
"לא!!" צרחתי, מתנערת מהשיתוק שהשתלט על גופי ורצה לעברו. "דראקו, תפסיק!!" הוא לא שמע אותי. לא הרגיש את ידיי הדוחפות את גופו הצידה. דבר ממה שעשיתי לא שינה את המתרחש.
הוא הרים את שרביטו גבוה יותר, מתקרב לעבר בלטריקס בהבעה חתומה. הוא פתח את פיו וממלמל את המילים בקול מקפיא דם. "אבדה.."
"אבדה קדברה." הקללה שלה הייתה מהירה יותר והיא הכתה בדראקו בצליל רם ומחליא וההוא התמוטט על הרצפה לרגליי, חסר חיים.
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfic°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג. תהנו :)
