נאנחתי, מתאפקת להוציא את הזעם שבער בי בצעקה אחת גדולה. הפכתי שוב ושוב את השמיכות העבות שנחו על מיטתי בצורה מבולגנת. לאחר חיפוש מעמיק מתחת למיטה ובתוך כל מגירה בחדר, קרסתי על המיטה בתסכול וידיי נחו על פניי, מסתירות אותן.
"קארה, אני יוצא עכשיו.." התחיל רון לומר כשפתח את דלת השירותים וקלט אותי יושבת על המיטה. "את לא לבושה." הייתה ההערה החכמה ביותר שהצליח לגייס.
"אתה חושב?" מלמלתי בציניות קשוחה. נשכבתי לאחור על המיטה, לא טורחת לישר אליו את מבטי. רון נראה מבולבל, הוא פתח את פיו פעמים רבות וסגר אותו מיד לאחר מכן, כנראה מנסה לחשוב על משפט חכם לומר. נאנחתי שוב, מחזיקה בשמיכה האדומה ומושכת אותה כלפיי מעלה על גופי.
הג'ינג'י סגר את דלת השירותים והתקדם לעבר המיטה שלו, לוקח את שרביטו ומכניס אותו לכיס גלימתו. הוא פתח את פיו פעם נוספת אך צעקה עצבנית קטעה את מה שרצה לומר. "רונלד ביליוס וויזלי!!" הרמיוני טרקה את דלת החדר, עוטה הבעה זועמת ומתקדמת לעברו בצעדים מהירים ורועשים. היא אמרה את השם המלא שלו, הילד בצרות. "אם אני מפסידה את תחילת השיעור בגללך אתה מת. הבנת אותי? מת." הארי יצא מוקדם הבוקר. הוא אמר שהוא רוצה להתאמן על מהלכים חדשים שהמציא במשחק ונטש את שלושתנו לטובת מגרש הקווידיץ' הרחב וכדוריו המיוחדים. הרמיוני לא שמה לב אליי, היא הייתה עסוקה מדי בלהילחץ מלהגיע באיחור לשיעור הראשון של התגוננות מפני כוחות האופל של הסמסטר. היא תפסה בידו של רון בכוח ומשכה אותו אחריה מחוץ לחדר. "גם את תאחרי אם את לא יוצאת הרגע, קארה." שמעתי את הצעקה שלה כשירדה את גרם המדרגות התלולות בדרך ליציאה מהבית.
צחקקתי. אז היא כן שמה לב אליי. כמה נחמד מצידה. התיישבתי על המיטה, אוחזת בסדינים ביד אחת ובוהה בהם. הם היו ירוקים פעם. המשכתי לענות את עצמי עם זיכרונות על הבית הישן שלי, תוהה מה היה קורה אם הייתי בוחרת להישאר בו. הקמתי את עצמי מהמיטה בלית ברירה. פתחתי את הארון והוצאתי ממנו מכנסי ג'ינס ארוכים וחולצה ורודה בעלת צווארון צמוד ושרוולים ארוכים שכיסו מחצית מידיי. התלבשתי מהר, מתפטרת מבגדי השינה הנוחים שלי. תפסתי בשרביט שהיה מונחעל השידה הצמודה למיטתי בזמן שבזיליק עשה את דרכו מרגליי וטיפס על גופי עד שראשו נח על כפתי. יצאתי מהחדר, טורקת את הדלת מאחוריי.
הדיבורים דממו כשפתחתי את דלת הכיתה ונכנסתי. ליאם, המרצה החדש להתגוננות מפני כוחות האופל, בהה בי שניות ארוכות בהן עשיתי את דרכי עד למקומי, מתיישבת בכיסא הפנוי ליד הארי. לא הספקתי לאתר את דראקו, מבטו של ליאם והדממה שסבבה אותי הלחיצה אותי.
"העלמה מאלפוי.." הפרופסור קרה בשמי. הרמתי את ראשי ויישרתי את מבטי אליו. "למה אינך לבושה בתלבושת בית הספר?"
נשכתי את שפתי התחתונה קלות, לחוצה מתגובתו הקרבה ובאה. "אבדתי את התלבושת שלי. אני לא מוצאת אותה בשום מקום." בזיליק ניצל את הדממה בכדי להזדחל באלגנטיות על ידיי ונח על שולחני, מניד את ראשו לעבר הארי שחייך אליו בתגובה.
ליאם שתק. הוא שילב את ידיו ואנחה כבדה נפלטה מפיו. "אני לא רוצה לעשות את זה ביום הראשון שלי כאן אבל אני לא יכול להעביר את זה בדממה. אני מקווה שאת מבינה אותי, קארה." הנהנתי, משפילה את מבטי לעבר בזיליק. "עשר נקודות יורדים לבית גריפינדור." הוא הכריז. גריפינדורים רבים מלמלו מילות התנגדות ועצבים אך הוא התעלם מהם והמשיך בדבריו. "ואני מציע שתמצאי את התלבושת שלך מהר מאוד כי שאר הפרופסורים לא הסתפקו בהורדה מזערית של נקודות." זה מוריד את גריפינדור לעשרים נקודות. הרמיוני זכתה ביושר בכל השלושים שהיו לנו לפני כן בזה שהשתתפה בשיעורים בצורה מושלמת. היא התאמצה לשווא. ידיי נסגרו לאגרופים בלי ששמתי לב לכך. "נמשיך בשיעורינו." הוסיף ליאם והמשיך לדבר אך לא שמעתי את המשך דבריו.
לא העזתי להרים את המבט לעבר חבריי לבית. במקום זה תרתי במבטי לאחר דראקו. כשמצאתי אותו, חיוך רחב הצטייר על פניי אך הוא נמחק ברגע שקלטתי את מבטו הכעוס. הוא הסתכל עליי בעיניו הבהירות אך נתן בי מבט קשוח ושופט. צמצמתי את עיניי, קמטים זהירים נוצרים על מצחי בעודי מנסה להבין את פשר מצב הרוח הסוער שלו. בזיליק כנראה הרגיש את המתח שהייתי בו והתחיל להזדחל מהשולחן מטה לעבר הרצפה. פעולתו השיחה את דעתי ותפסתי אותו בעדינות, מחזירה אותו לשולחן ומלטפת את ראשו ברכות, מתעלמת ממבטיו של דראקו.
ליאם המשיך לדבר אבל אני לא יודעת על מה בדיוק. לא הצלחתי להקשיב לו. ראשי היה טרוד במחשוב רבות מדי והרגשתי צורך בשינה עמוקה, לשכוח מהכול לזמן מה. יד עדינה הונחה על כתפי וגרמה לי לצאת ממחשבותיי ולהביט בנער שישב לידי. הארי חייך לעברי ונד בראשו. "הכל בסדר, קארה." הוא לחש בכדי שהפרופסור לא ישמע אותו. "אנחנו לא כועסים עלייך, הכל בסדר." הוא חזר ואמר. "אני אעזור לך למצוא את התלבושת שלך אחרי השיעור, נשמע טוב?"
"מי ידע שתינוק פוטר יהיה האחד שיחזיר לי את החיוך?" מלמלתי לעברו בחזרה, חיוך חמים מתפשט על פניי. חיוך דומה עלה על פניו והוא חזר להתרכז בשיעור.
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfic°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה תהנו :)
