אווירה לחוצה שררה בבית גריפינדור. כולם ידעו שמשחק הקווידיץ' הקרב יהיה אתגר קשוח. הארי כמעט ולא אמר לי מילה מאז השיחה שלי איתו כשריגלנו אחרי פרופסור אורורה. אם לא סופרים את ה'כן, קארה' שהוא אמר לי בסוף המשחק הקודם, אז הוא לא אמר מילה. ולא רציתי לשחק עוד משחק כשהוא עצבני עליי.
רון והרמיוני כבר יצאו מהחדר, הרמיוני תמיד גררה את רון אחריה מוקדם לכיתה ולרון זה לא נראה שזה הציק. הארי ואני היינו נשארנו לבד, מתארגנים לשיעור. "רוצה לדבר?" זרקתי את השאלה לאוויר, מקווה שזה מספיק כדי לגרום לו להיפתח. הארי היה באמצע לסגור את הכפתורים בחולצתו, הוא הרים אליי מבט אדיש וחזר לעסוק במלאכתו. נאנחתי, מיישבת על מיטתי ברפיון. "אני לא מבינה למה אתה מוציא את העצבים שלך עליי, אני לא זאת שהתחילה את כל זה..."
"זהו שאת כן." הוא קטע אותי בטון עצבני, ממשיך להתלבש בלי להפנות אליי את מבטו. הוא התיישב על מיטתו, תפס את הנעליים שלו והתחיל לנעול אותן.
"ממש לא." נעמדתי, צועדת לעברו. "אם לא הייתי מציעה טורניר, מישהו אחר היה מציע את זה. ואם לא, הם היו מוצאים דרך אחרת, אולי מסוכנת יותר, ליישב את הבעיות שלהם. אז אני חושבת שאתה אמור להודות לי שהצעתי טורניר ולא קרב עד המוות, כי הם היו מסכימים גם לזה." הארי גלגל עיניים וקם מהמיטה, הוא עקף אותי, לקח את הגלימה שלו וניגש לדלת. "קולופורטוס." מלמלתי, מכוונה שהכישוף יעבוד גם כשהשרביט שלי לא היה אצלי.
הארי הוריד את הידית, מופתע כשהדלת לא נפתחה. הוא הסתובב אליי, מבט תוהה על פניו. זה עבד. "את יודעת שאני יכול לפתוח דלת נעולה, נכון?" ידעתי שהטון השחצן שהשתמש בו היה כיסוי לכעס שבלע ולא רצה להוציא עליי.
מיהרתי אליו, נעמדת בינו לבין הדלת הנעולה. "עכשיו אתה לא יכול."
הילד שנשאר בחיים נאנח וסירק את שיערו לאחור בתסכול נגלה לעין. "אני יכול להזיז אותך בכוח, קארה. תתני לי לצאת."
"תדבר איתי!!" התעקשתי, משלבת את הזרועות שלי ומסרבת לזוז. "אתה החבר הכי טוב שלי בכל הבית הזה ואני לא מעוניינת שתמשיך לכעוס עליי. בוא נפתור את זה כאן ועכשיו."
הארי לא אמר מילה במשך דקות שהרגישו כמו נצח, כנראה מעקל את מה שאמרתי. "את לא תודי בטעות שלך ואני לא מתכוון לוותר לך בכל פעם שאת מפשלת." הוא אמר לבסוף, מושיט את ידו ותופס בכתפי באחיזה איתנה. לא זזתי, בוהה בעיניו, מקווה שהוא לא יפעיל יותר מדי כוח כי אז באמת לא אוכל להתנגד אליו. הגריפינדורי נאנח ומשך אותי במשיכה חזקה, מנתק אותי מהדלת ויוצא מהחדר.
"טעיתי." אמרתי כמה שיותר מהר, מקווה שהוא שמע את המילה לפני שהדלת נסגרה מאחוריו. הדלת נפתחה כמה שניות מאוחר יותר, הארי מאחוריה, תופס עדיין בידית ולא נכנס פנימה. נשכתי את שפתי, לא בטוחה מה לומר. "אתה צודק, יכולתי לנסות להרגיע את הרוחות הכועסות שם ולא להצית את הלהבה בזה שהצעתי טורניר. אתה צודק שאין לנו השגחה ושהכל יכול להתחרבש כל כך מהר ומישהו יכול להיפגע." הורדתי את ראשי, מבטי מופנה לעבר הקרקע. "מישהו בטוח יפגע." תיקנתי את עצמי. "הסלית'רינים לא משחקים לפי הכללים." הרמתי את ראשי בחזרה, מביטה בו במבט חודר. "אבל זאת הסיבה שאנחנו צריכים להיות כמה שיותר מאוחדים ולא לתת להם לעשות בלאגן. זה עלינו, בגלל הטעות שלי. ואני צריכה את עזרתך כדי לתקן אותה."
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfiction°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג. תהנו :)
