The Pack | TAEKOOK

ᶠ ᵒ ᵘ ʳ ᵗ ᵉ ᵉ ⁿ

מבטים רבים הופנו לשני האסירים בעודם צועדים במסדרונות האפרוריים, אף אחד לא ציפה למראה של שניהם ביחד, במיוחד לא לאחר הקטטה שלא עבר מספיק זמן שתישכח. "לאן אנחנו הולכים? איך אני יכול לסמוך עליך בכלל? איפה טאהיונג?" הנער האבוד שאל בחוסר נוחות. "תפסיק לשאול שאלות אנחנו לא בטיול של הצופים." זה הרגיש כמו המסדרון לעבר האבדון בשביל ג'ונגקוק, ולאחר הרבה פניות הם הגיעו לחדר נטוש וקצת צפוף, שבו עמדו ארבעה בחורים שהנער הצעיר זיהה כחברים של נאמג'ון. היו כמה שניות של הסנפות ומבטים מבולבלים, אך לאחר שג'ונגקוק קיבל מושג קטן לגבי מי, או יותר נכון לומר- מה, חבריו של נאמג'ון היו, האווירה נרגעה.

"ג'ין, יונגי, הוסוק, ג'ימין." הוא הצביע על כל אחד מהם בעודו מציג אותם לנער. "חבר'ה אתם כבר יודעים מי הוא." הבחור הגבוה נאנח בפעם השלישית באותו יום, עדיין לא יודע מדוע הוא טרח כל כך הרבה בשביל ילדון זר. "מה הוא עושה פה?" מי שג'ונגקוק זיהה כיונגי, שאל בתקיפות והתקרב אליו בכעס. "אני עוד לא יודע," נאמג'ון השיב ונעצר כדי להביט בג'ין, הוא הביט בו במבט גאה, כאילו סימן לו שעשה את הדבר הנכון. "אבל תתרחק, סמוך עליי, הוא לא מישהו שאתה רוצה להסתבך איתו." הוא המשיך, והניח את אצבעו על החזה של הבחור הנמוך, בכך דחף אותו אחורנית.

"איפה טאהיונג?" ג'ונגקוק התעלם מהשיחה חסרת המשמעות של השניים, ושאל בשנית כשזרועותיו משולבות. "לא אכפת לי איזה עסקה אתה רוצה לעשות, ולא אכפת לי מי אתם או למה הבאת אותי לכאן, אם אתה לא מביא אותו לכאן, אני הולך." הוא המשיך בתקיפות כשבעיניו מבט נחוש ורציני, לפני שהסתובב בכוונה לחזור לחצר. נאמג'ון לעולם לא חשב שיגיע למצב שיוציא אנחה רביעית בבוקר אחד, אך הביט בהוסוק וסימן לו עם ראשו ללכת.

בפעולה אחת שלו, האווירה השתנתה לאחת מתוחה כשיונגי התעצבן אפילו יותר. "לא הבנתי. ממתי אנחנו מביאים לפה אנשים חדשים, וממתי אתה לוקח פקודות מילד חדש ומסכן שעד לפני שתי דקות גסס?? מגיעים לכלא שני ילדים ואתה מתרכך??" הוא הרים את טון קולו, דבר אשר התחרט עליו עמוקות מיד לאחר מכן, כשנאמג'ון המעוצבן בעט אותו עד הקיר המתקלף שנסדק קלות. "שלא תעז להרים את הקול שלך עליי." הוא שאג כשעיניו הזהובות זהרו בכל החדר המעט חשוך. "הילד הזה הוא לא אנשים חדשים ולא ילד מסכן שעד לפני שתי דקות גסס. הוא יותר חזק ממה שהשכל הקטן שלך יצליח בכלל לדמיין ואם הוא רוצה הוא יכול להרוג את כולנו בחצי דקה בלי להתאמץ בכלל, אנחנו צריכים אותו." הוא המשיך בתקיפות ורצינות, בזמן שצפה בג'ימין עוזר לזאב הכאוב לקום.

"היונג אתה חייב לשתף אותנו במה שאתה יודע. עוד מההתחלה הוא הריח מוזר, זה כאילו הוא אחד מאיתנו אבל הוא גם שונה לגמרי מאיתנו. לא נוכל לקבל אותו אלינו סתם ככה בלי הסבר, אפילו לא אם ממש יחשק לך." ג'ימין ניסה גישה אחרת, יותר רגועה משל הבחור הנמוך לידו, אך עדיין נשמעה מעט תקיפות בקולו.