The Pack | TAEKOOK

ˢ ⁱ ˣ ᵗ ᵉ ᵉ ⁿ

"הוסוק אני סומך עליך שכשהמשלוח יגיע אתה תאסוף אותו זריז, שלא יהיו לנו סיבוכים למיניהם." הבחור הגבוה הביט בבחור המדובר שהנהן בראשו בביטחון. "דוד היטורו יעדכן אותי לגבי המשאית, כנראה המדים כבר יהיו בפנים ורק נצטרך להתלבש זריז." הוא המשיך לפרט. החמישה עמדו ודיברו ביניהם בחדר הסודי והקבוע שלהם, אך שכחו לגמרי משני החדשים שהזיזו את עיניהם בין כולם, במאמץ קשה להבין במה מדובר, אך ללא הצלחה. "אממ, כן, היי, חבר'ה אנחנו רק נשמח לדעת במה מדובר כי אנחנו עומדים פה כבר עשר דקות ואתם ממשיכים לדבר ואנחנו לא מבינים כלום." טאהיונג כחכח בגרונו והרים את ידו כאילו עמד באמצע כיתה מלאת תלמידים. "אה, כן, אנחנו מתכננים לברוח." נאמג'ון אמר בקצרה ועמד לחזור לדבריו.

״לברוח??״ ג'ונגקוק כמעט צרח, ברגע האחרון נזכר שעליהם להיות שקטים כמו גופות אם ברצונם להישאר מתחת לרדאר ולא לחשוף את מקומם הסודי. "למה אתה בהלם? באמת תכננת לרצות את כל השנים שאתה אמור להיות כאן?" ג'ימין צחק בפליאה קלה. הוא לא באמת ציפה שכולנו נישאר בחור הזה? הוא חשב, וכששם לב שיונגי היה מוכן לומר עוד עקיצה חסרת תועלת, עצר אותו באותו רגע עם מבט מזהיר. "אתה לא אמרת לי שום דבר על בריחה, אני ממש לא הולך לשתף פעולה עם הטירוף הזה. טאה בוא, אנחנו הולכים." ג'ונגקוק תפס בידו וכבר היה מוכן לזוז ממקומו, שאגה שגרמה לליבו המסכן של טאהיונג לקפוץ ממקומו, נשמעה בין ארבעת הקירות.

עיניו הזהובות של נאמג'ון זהרו, "זה לא משנה, אתם חלק מהלהקה עכשיו, במיוחד אתה ג'ונגקוק, אין יותר ללכת באמצע. מהרגע שהסכמת להצטרף, הסכמת לכל מה שנחליט לעשות, כולל הבריחה. אין יותר היפרדויות. אתם איתנו." הוא אמר בתקיפות, אך נרגע בשנייה אחת כשחש באנרגיה יוצאת הדופן של ג'ונגקוק. הוא היה עצבני, כל האווירה בחדר השתנתה. עם כל צעד ונהימה של ג'ונגקוק, נאמג'ון התרחק יותר, בכניעה. "ג'ון, היי, תירגע." טאהיונג נעמד מולו והביט לתוך עיניו, יודע בדיוק מה הוא עושה. זה הדהים את כל החמישה, העוצמה של ג'ונגקוק רק בהיותו נוכח בחדר, ועוד יותר, ההשפעה שהייתה לבן האנוש הקטן הזה על יצור כה מדהים כמו ג'ונגקוק. "בסדר, נגיד ואנחנו איתכם בתכנית ההזויה הזאת. איך בדיוק אתה מתכנן לברוח ממקום כזה? אנחנו זאבים, לא קוסמים. מאיפה אתה יודע שהתכנון הגאון הזה שלך באמת יצליח ולא ניכשל? המצב של כולנו יהיה אפילו יותר גרוע אם זה לא יצליח." הנער שילב את זרועותיו.

"אם אתה כל כך מפקפק במנהיג שלך למה שלא תשתף אותנו ברעיונות המבריקים האלה שלך? אה? גאון קטן, מי אתה חושב שאתה? אתה כולה זאב בלהות, לא אלוהים." יונגי התפרץ, הוא כל כך השתדל להחזיק את כעסו בפנים, אך לעולם לא היה טוב בשליטה על עצמו, אחרת לא היה במקום הזה מלכתחילה. חבריו ללהקה אפילו לא התערבו, הם נאנחו וצעדו בבת אחת אחורנית, מניחים לחמום המוח לקבל את עונשו על כך שלא הקשיב להם כשהזהירו אותו בפירוש לא להתעסק עם ג'ונגקוק. אפילו טאהיונג נבהל בשבילו וכיסה את עיניו, לא מוכן לראות מה שעומד לקרות. טפריו של ג'ונגקוק הופיעו, ועיניו הזהובות והיפות זהרו בכל החדר. יונגי בעצמו היה מוכן ומזומן, הם עמדו לריב, ובמוחו של חמום המוח הוא כבר ניצח. הרי כמה קשה זה כבר יכול להיות להביס נער צוציק כמוהו? נהמות מתנשאות המשיכו להישמע מצדו.