The Pack | TAEKOOK

ᵗ ʰ ⁱ ʳ ᵗ ʸ ⁿ ⁱ ⁿ ᵉ

חצי שנה לאחר מכן

כשישה חודשים עברו להם, שישה חודשים שבהם השבעה עשו כל שביכולתם לשקם את חייהם ולהחזירם לקדמותם. הם פתחו חשבונות בנק חדשים, קנו מכשירי סלולר חדשים, ואפילו התקינו קו בבית. פרנסת הבית הייתה מונחת בעיקר על כתפיהם של נאמג'ון, אשר חזר לעבוד במסעדה והפעם בתור מנהל המקום, ושל ג'ין, אשר היה 'טוחן שעות' בבית היתומים. בכל יום שעבר הוא היה מבלה שם את רוב שעות היום, וכך כל שבוע מחדש. יונגי והוסוק פתחו משתמש משותף באתר היוטיוב, והיו מעלים סרטוני בידור למיניהם מדי יום, בין אם אלה היו קאברים לשירים אחרים, ראפ מקורי של יונגי או של שניהם, ריקודים שהוסוק אהב או אפילו המציא, וגם שאר הבנים היו מצטרפים בזמנם החופשי. לאט לאט הערוץ שלהם צבר פופולריות, דבר אשר סייע לסדר היום שלהם מאחר שזו הייתה עבודתם, ובעיקר כשהצ'ק אשר רק גדל עם הזמן, הגיע.

מאחר שהיו הקטנים מבין השבעה, ג'ונגקוק, ג'ימין וטאהיונג הלכו ללמוד, בבית ספר אשר נועד לשיקום והשכלה עבור אסירים לשעבר, בעזרת מלגה שהשיגו, וכאשר היו מגיעים הביתה היו מלמדים גם את הארבעה האחרים, ובכך גם מתרגלים את החומר הנלמד. בקצב איטי אך בטוח, הם גם שיפצו מעט את הבית כך שכעת, סוף כל סוף, היו חשמל, גז ומים בבית. הם השתדלו להימנע משימוש בכספם של הוריו של ג'ונגקוק כמה יכלו, אך מדי פעם הוא שימש כעזר רב עבורם.

רק ימים ספורים עברו מיום הולדתו של טאהיונג, שחגג את יום הולדתו ה19 ביחד עם הלהקה, וג'ונגקוק בעצמו גדל בעוד שנה רק חודשים בודדים לפני כן.

בבית היתומים

"איזו הפתעה! למה זכיתי בכבוד?" ג'ין צחקק והושיט את ידו כך שיעשו את לחיצת היד המסובכת והיצירתית שהשניים יצרו עוד בבית הסוהר. "שיעמם לי וסיימתי כל מה שהיה לי לעשות," טאהיונג עקב אחר שחור השיער למטבח, וצפה בו מכין לשניהם שתייה. "איך העניינים כאן?" הוא שיחק במפת השולחן הצבעונית. "הגיעו היום כמה זוגות לראות את הילדים, סאראנג בתהליכי אימוץ." עיניו של ג'ין זהרו באושר, בכל פעם שהצליח למצוא משפחה לעוד ילד הוא הרגיש כאילו ליבו מתפוצץ מהתרגשות, זו הייתה שליחות בשבילו, וסגירת מעגל לאחר שמעולם לא ידע מה הם הורים בכלל, שלא לדבר על משפחה שלמה, הורים, אחים, לפעמים אפילו גם כלבים או חתולים. "הקטנטונת? הם הולכים לאהוב אותה כל כך." טאהיונג שמח ביחד עם גבוה הקומה, אשר הנהן עם חיוך גדול בתגובה. הוא ביקר את ג'ין כמה פעמים, ויצא לו להכיר כמה מהילדים.

"לא יוצא לנו לדבר הרבה בזמן האחרון, בין העבודה שלי והלימודים שלך. מה איתך? איך הולכים העניינים איתך ועם ג'ונגקוק?" ג'ין קרץ. השניים באמת היו משהו, הוא אפילו קינא מעט באהבתם, הוא יכל לומר בביטחון שלחלוטין לא פוגשים בזוג כמוהם בכל יום. חיוך ביישן עשה את דרכו על פניו של טאהיונג לשמע השאלה. "מה יש?" ג'ין צחקק משתיקתו הממושכת של טאהיונג, רק חיוכו הנבוך דיבר. "על מה אתה חושב?" גבוה הקומה המשיך, לא מתכוון לוותר עד שישמע כל שיושב על ליבו של הצעיר. "אני כבר לא יודע מה אני חושב. אני אבוד. לא יודע מה לעשות עם החיים שלי, לא יודע מה נועדתי לעשות ומי נועדתי להיות-"