The Pack | TAEKOOK

ᵗ ʷ ᵉ ⁿ ᵗ ʸ ᵉ ⁱ ᵍ ʰ ᵗ

"אני צריך לחשוב איך אני משיג את וו סונג עכשיו. חייב להיות להם כאן מחשב איפשהו, נכון?" נאמג'ון המשיך למלמל לעצמו בעיצומו של סיעור המוחות שעשה עם עצמו, והסתובב בכל הבית בחיפוש אחר מכשיר טכנולוגי כלשהו. המטרות שלו היו פשוטות ובודדות: קודם כל, עליו לשחרר את השישה, לאחר מכן עליו לוודא שבאמת יהיו חופשיים והמשטרה לא תרדוף אחריהם, וכמובן, למצוא דרך להוכיח שסון דונג איל היה האשם האמיתי בפשע שעליו נאמג'ון בזבז שלוש שנים מחייו.

הופה. "הספקתי לשכוח איך נראה מחשב." הוא צחקק לעצמו כשהרים את המכשיר המאובק. מסך המחשב הנייד של טאהיונג נדלק בזריזות שנאמג'ון לא ציפה לה. "מי היה מנחש שבאמצע היער יהיה אינטרנט כזה טוב." הוא הביט בתמונת המסך, אלה היו כמובן הזוג הצעיר, סלפי שבו ג'ונגקוק נושק ללחיו של טאהיונג המחויך. מבטו של נאמג'ון זז למטה, לתאריך, השביעי ביוני, כמה שהזמן טס. "חמישה חודשים שמחים." הוא מלמל במעט צער, דרך חיוך קטן. הדהים אותו שהם היו כה מאוהבים וכה חשובים אחד לשני, שגם העובדה שבינתיים את מרבית זמנם ביחד הם 'בילו' בין קירות בית הסוהר, הם עדיין הצליחו לגרום לזה לעבוד, והקפידו למצוא דרכים יצירתיות לחגוג את אהבתם בכל חודש מחדש. מעניין מה הם עושים עכשיו... הוא הרהר, אך מהר מאוד התפקס במטרתו.

"אוקיי, קים נאמג'ון, פוקוס. תחשוב." הוא נכנס לגוגל, לא בטוח מה היה אמור לחפש כעת. "ג'ין אמר שוו סונג קטן ממנו בשנתיים. זה אומר שהוא בגילי והוא כבר בן 19, מה שאומר שהוא עזב את בית היתומים לפני שנה." הוא חשב בקול, מודע לכך שבשבילו זו הדרך הטובה ביותר לסדר את כל מחשבותיו. אבל איך אני מוצא אותו עכשיו... יכול להיות שהתמזל מזלו ומשפחה כלשהי אימצה אותו, יכול להיות שעזב בלית ברירה וכרגע הוא מסתובב ברחובות, יכול להיות שהוא גם לא בין החיים... נאמג'ון נאנח. ברגע שחשב שהיה לו כיוון, הוא נעלם באותה מהירות שהגיע. בסופו של דבר החליט שינסה את מזלו, אפילו שלא היה כל כך נחמד אליו בשלוש השנים האחרונות, ופשוט יחפש את שמו ברשתות החברתיות, בתקווה רבה שימצא כל זכר לוו סונג.

לאחר עשר דקות שהרגישו כמו נצח, נאמג'ון סוף כל סוף מצא רמז למיקומו של הנער. הוא מצא את שם המשתמש שלו באינסטגרם, לאחר הרבה ניסיונות כושלים, וזאת רק מאחר שהצליח לזכור את תיאוריו של ג'ין לפרטי פרטים, ובאחד הניסיונות פגש בפנים שהתאימו כמעט לגמרי לכל סיפוריו של הזאב היתום. מרפרוף קל בתמונות, נאמג'ון למד שמשפחה אכן לקחה את וו סונג תחת חיקה, כנראה ממש לקראת עזיבתו, ונראה שחייו מעט הסתדרו. הוא עבד, ובסך הכל נראה שמח ושליו בתמונות שפרסם.

הוא היה בטוח שהמשטרה רודפת אחריו, מחפשת כל זמזום באוויר שירמז על מיקומו, כך שנאמג'ון לא יכל לקחת סיכונים. הוא לא יכל לחשוף את זהותו האמיתית, לפחות לא לפני שייפגשו פנים מול פנים, אך היה בטוח שעליו לגרום לזה לקרות בכל מחיר. הוא היה חייב להיפגש עם וו סונג ויהי מה. תחילה, היה צריך לפתוח חשבון משלו, וכמובן שבחר בשם בדוי, ותמונה של נוף יפהפה שמצא אחר חיפוש קל באינטרנט.