"אני, קים טאהיונג, מודה בסיוע לרצח של המנוחה באק אין הא."
•
•
•
ספר שני לנער זאב ✌🏻❤️
ממליצה בחום לקרוא את הספר הראשון קודם (A Werewolf Boy) כדי למנוע בלבול, ושתהיה לכם קריאה מהנה!!!! 💜💜💜
~
#6 werewolves- Jan 16th, 2022
#50 bts- Apr 17th, 2022
...
שני הנערים נכנסו פנימה, ג'ונגקוק כבר הספיק להתלבש, וכל הזמן הזה טאהיונג בהה בו באותה הבעה המומה, ובעיניו נצצו דמעות. "אני רק רוצה להתנצל שוב שהפחדתי אותך ככה מקודם." ג'ונגקוק אמר כשתחושת אשמה קלה העיקה על ליבו. הם ישבו על הספה בסלון אחד לצד השני, כשביניהם שוררת דממה. נער הזאב ידע עד כמה טאהיונג בטח הרגיש מוצף ומבולבל, אז נתן לו את הזמן שלו לעכל את האירועים האחרונים.
"ג'ונגקוקי," הוא קרא פתאום, ומשך אותו אליו לחיבוק חזק בזמן שנכנע לדמעות בעיניו. "אתה.. אתה מדבר. אתה מדבר! מה.. מתי... מה, ממתי? אתה מדבר!!" רגשות מעורבים נשמעו בקולו ומחשבותיו היו מוצפות, אלה היו יותר מדי דברים להתמודד איתם בבת אחת. "אתה- ממתי??" טאהיונג התרחק מהחיבוק ועיניו מצמצו במהירות בניסיון להוציא כבר את כל הדמעות מעיניו. "בחוץ, זאב, גדול, אתה-" הוא התקשה לבנות משפט מכל הדברים שהתרוצצו בראשו, בכך גרם לג'ונגקוק לצחקק ולקטוע את דבריו. "לאט, לאט." הוא צחק מהבלגן המבולבל שטאהיונג היה. "כן, טאה, זה הייתי אני. אתה ראית בעצמך." ג'ונגקוק הביט עמוק לתוך עיניו והראה לו את עיניו התכולות, בזמן שהניח את ידו מעל ליבו של טאהיונג- כפי שעשה רגעים אחדים מוקדם יותר. זה כבר נהפך לסימן בין השניים, כאילו אמרו "תסמוך עליי" או "האמן בי".
"אבל... חשבתי שהיו לך רק שתי...צורות." הברונטי אפילו לא ידע כיצד לקרוא לכך, התהליך שג'ונגקוק עבר מזאב לבן אנוש בזמן שהיה מעליו, התנגן בראשו פעם אחר פעם. כל הנושא העל-טבעי הזה של הנער עדיין לא 'גדל' עליו לגמרי, אך כרגע יש לו אף עוד דבר נוסף לאוסף הדברים שעליו להתמודד איתם. "אני יודע שזה הרבה לעכל," הוא צחקק והרים את טאהיונג כך שבמקום שישב לצידו הוא ישב על ירכיו, ונשען מעט אחורנית על הספה. (בערך ככה)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"ההסברים האלה שאני חייב לך, הגיע הזמן שתשמע אותם." הוא חייך וניגב את דמעותיו האחרונות של טאהיונג מפניו, הוא הביט בעיניו הנוצצות עם התרגשות ושמחה. "אני מסוגל לדבר כבר כמעט חודש, אב-" ג'ונגקוק התחיל, אך כשטאהיונג שמע את דבריו הוא באמת הרגיש כאילו עמד להשתגע בכל רגע. הוא נעמד באותו שנייה, במחשבה שהייתה בגופו יותר מדי אנרגיה בכדי לשבת ברוגע.
"מה? אז למה התנהגת כמו אילם? אם אתה יכול לדבר כבר חודש! ריבונו של עולם, אלה ארבעה שבועות שלמים! אז למה המשכת להעביר אותי בעינוי הזה?? אה?" הדמעות חנקו את הנער, אך הוא נלחם בהן. טאהיונג הרים את קולו על הנער בפעם הראשונה מאז שנפגשו.
