מין סוג'י נולד בשעה 8 בבוקר בפברואר 22. היא מדדה שמונה עשרה סנטימטרים ושקלה 2.5 קילו. היא הייתה מושלמת בעיני בני הנוער. היא פשוט הייתה כל כך קטנטונת. הרבה פחות ממה שציפינו מאז שג'ימין הרגיש ענק מאוד בהריון.
"אוי אלוהים. היא נראית כמוך." ג'ין לחש והביט באחיו. יונגי רק חייך כשהוא מסתכל על התינוקת הנרדמה בזרועות אחיו. הנסיכה הקטנה שלו.
"תראה את האף שלה." לומר שג'ין כבר היה אובססיבי לאחייניתו זה לשון המעטה. היה לו מאה אחוז קדחת תינוק. הוא כבר התחנן בפני נמג'ון שיהיה לו כשיש את מבטו בה לראשונה.
יונגי לא יכול היה להאשים אותו. הילדה הקטנה הייתה מקסימה. היא הולכת לשבור לבבות כשתתבגר, הוא יכול היה לדעת. לא שהוא יאפשר לה לצאת עדשהיא תהיה בת שלושים אם זה היה תלוי ביונגי.
"יש לה את השפתיים של ג'ימין." יונה הוסיפה בשקט בניסיון לא להעיר את הילד האמור. ג'ימין היה מותש ביותר לאחר הלידה. הוא נרדם די מהר לאחר שהובא לחדר ההתאוששות.
"כן." יונגי אישר. הוא לא יכול היה להפסיק להתבונן בה היא פשוט הייתה כל כך מדהימה. ליבו התנופף מרוב שמחה בכל פעם שהוא ראה אותה. הוא עדיין לא האמין שהיא באמת כאן. אחרי זמן כה רב היא כאן.סוף סוף הוא מחזיק אותה בזרועותיו.
"אז מה יקרה עכשיו כשהיא כאן?" אמו שאלה והסתכלה לעבר ג'ימין
יונגי נאנח כשהוא מסרק את אצבעותיו דרך שערו
"אני לא יודע, לא דיברנו על זה. כמו שאת יכולה לראות הוא אוהב אותה מאוד אבל אני לא יודע אם זה אומר שהוא ישנה את דעתו"
הוא בז לכל מה שקשור למצב. הוא ייחל שהם יוכלו להיות כמו משפחה רגילה. הוא מאחל שג'ימין והוא יוכלו להיות זוג מאושר שקיבל את בתם בשמחה ללא כל דאגה.
אבל הם לא היו ויונגי יצטרך לחיות ולהיות בסדר עם זה כי זה לא משנה מה המצב, סוג'י הייתה במקום הראשון וכל עוד היא הייתה בסדר, הוא יסתפק באופן שבו הדברים קרו.
"הכל יסתדר. לא משנה מה יקרה אתה יודע שאתה לא לבד." אמו הרגיעה אותו. יבבות קטנות החלו לברוח מהתינוקת שהפכו במהרה לבכי יללה חזק. יונגי מיהר לקחת אותה מאחיו.
"מה רע יקירתי?" הוא לחש אך הרגיש שהחיתול שלה רטוב. הוא קם ועבר לאזור שבו האחיות הראו לו שהוא יכול להחליף אותה, אמו קרובה מאחוריו למקרה שהוא זקוק לסיוע.
"היא תרצה לאכול אחרי שתסיים. אתה רוצה שאביא את האחות, היא יכולה להביא בקבוק?" יונגי מגיב בכן. אמו לא לקחה זמן רב לחזור עם אחות. האחות הראתה לו כיצד להכין את הבקבוק לפני שעזבה במהירות את החדר לטיפול במטופלים האחרים שלה.
"האם אוכל להאכיל אותה?" יונגי שמע את הקול של ג'ימין.
יונגי השפיל את מבטו לתינוק לפני שהוא משך בכתפיו. מי הוא שישלול מג'ימין את הזכות להאכיל אותה, היא הייתה גם ביתו
"אוקיי, בוא נלך ג'ין נתן להם קצת פרטיות"
המשפחה הקטנה נשארה לבד. יונגי התיישב בכיסא ליד מיטת בית החולים לאחר שהעביר את ביתו לידי ג'ימין
היה שקט זמן מה זה הרגיד מחניק.
הוא רצה לדבר על מצבם, הוא רצה לדעת מה עובר במוחו של ג'ימין.
אבל הוא עמד לחכות. אם זה היה זמני בלבד הוא רצה לגרום לזה להחזיק מעמד. אם ג'ימין אכן עוזב אז הוא רוצה שיהיו לפחות כמה זיכרונות מג'ימין וסוג'י.
"היא סיימה." ג'ימין לחש כשהוא מושך את הבקבוק משפתה של הילדה, מעלה אותה כדי לתת לה נשיקה. יונגי רק צפה באינטראקציות הקטנות. הוא רצה לראות את זה לנצח. הוא רצה שבתו תרגיש אהובה על ידי שני ההורים כל חייה.
"הו תסתכלי עליך, ערה לגמרי אני רואה." ג'ימין אמר לעבר הילדה פעורת העיניים.
יונגי לא יכול היה לא להרגיש המום משמחה. הוא ידע שהוא לא צריך כי הוא רק מגביר את תקוותיו.
"את פשוט כל כך מדהימה" ג'ימין ממשיך לדבר ברכות.
"איך אתה מרגיש?" ביקש יואנגי תופס באגרופו הזעיר. ג'ימין כיווץ את פניו.
"מאוד מאוד כואב. ממש חשבתי שאני נקרע." יונגי התכווץ.
"אאוץ." הוא מלמל לעצמו.
"אבל זה בסדר כי היא בסדר." ג'ימין מחזיר את תשומת ליבו לסוג'י. ג'ימין מנשק את אגרופה הזעיר. "זה פשוט מרגיש לא אמיתי" הוא לחש.
"כאילו אנחנו עשינו את זה. היא גדלה בתוכי. זה מרגיש כל כך מוזר שאני לא מרגיש אותה יותר "
ג'ימין יתגעגע לזה. הוא יתגעגע להרגיש את הבעיטות הקטנות שלה הוא יתגעגע לכך שהיא מחוברת אליו 24/7, אבל הוא יצטרך להתרגל.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
פרק 25🤗
YOU ARE READING
Mistake//yoonmin( מתורגם)-הושלם
Romanceזאת הייתה טעות. טעות מטופשת, טיפשית! יונגי מכניס את ג'ימין להריון. כולל: boy×boy הריון גברי תורגם מ: __QueenJC__
