כשגדל ג'ימין לא יכול היה לומר שהייתה לו הילדות הכי מרגשת. הוריו תמיד היו מוגנים יתר על המידה ולא אפשרו לו לעשות הרבה. זה היה נדיר ביותר שהוא יצא לעשות משהו מהנה. עם זאת, הוא לא הורשה לעשות הרבה דברים כמו להשיג עבודה מכיוון שהיה צריך להתמקד בלימודים. הוא לא הורשה לבשל כי יכול היה לשרוף את עצמו. הוא לא הורשה ללכת לבד לבית הספר מכיוון שהוא יכול להיחטף. הוא לא הורשה לקיים מדיה חברתית כי מה אם סוטה כלשהו ינסה ליצור איתו קשר. הסיבה היחידה שהוא הורשה לצאת עכשיו כשהיה נער הייתה כי הוא תמיד היה צריך להיות בסביבת ג'ונגקוק או טאהיונג, מכיוון שהם היו החברים היחידים שהוריו סמכו עליהם.
בשל הגנת הוריו ג'ימין ידע מעט מאוד כיצד לשרוד בלעדיהם. היה מפחיד לחשוב שלא יהיו שם כדי להיות תלוי בהם. הארוך ביותר שעבר בלי הדרכתם היה כשהיה בהריון, אבל גם אז הוא מעולם לא נאלץ לעשות הרבה בכוחות עצמו מכיוון שהיה לו את יונגי ומשפחתו. אז ג'ימין פחד בידיעה שהוא יאבד אותם לנצח, אבל לא אכפת לו לאבד אותם מיליון פעם אם אומר שהוא יהיה עם בתו.
הוא נשם עמוק לפני שידו נשאה דופקת ברכות על דלת חדר השינה.
"היכנס." הוא שמע את קולו הגס העמוק של אביו בצד השני. הוא הכניס את ראשו לחדר לפני שעשה את דרכו אט אט אל חדר השינה של הוריו.
"היי מותק. אתה צריך משהו?" אמו סגרה את הספר בידיה והניחה אותו בשולחן לצידה. הנער לא אמר דבר בהתחלה פשוט הראה את המראה כאילו הוא מסתכל עליהם בפעם האחרונה, באופן שהוא היה.
"אתה אומר משהו או פשוט תעמוד שם? " אביו אמר
תשומת הלב חזרה לנושא. בניגוד לאיך שהדברים התבררו בפעם הראשונה ג'ימין החליט שהוא יוותר על ביתו שוב.
"אני הולך לגדל את הבת שלי." הוא אמר בבוטות. הוא דיבר באומץ בלי שמץ של היסוס בקולו. פני אביו התקררו במהירות.
"מה?" קולו זולג מכעס.
"אתה מבין שאתה הורס לך את החיים? הכל בשביל איזה ילדה?" אמו הוסיפה. ג'ימין לא נתן לטון של אביו להפחיד אותו. בפעם הראשונה בחייו הוא לא נתן להם להפחיד אותו.
"אני לא הורס את חיי. היא לא סתם ילדה, היא שלי ואני הייתי הורס את חיי בכך שלא הייתי איתה."
"למה עכשיו? לא ראית את הפרחחה הזאת מאז שנולדה מה הטעם להיות איתה עכשיו?" ג'ימין קפץ את לסתו.
"אני מעדיף להיכנס לתמונה באיחור מאשר בכלל לא להיות בה." אמו לעגה להצהרה.
"אתה לא יודע את הראשון דבר שמגיע עם טיפול בתינוק? זו הרבה עבודה. אתה יכול להיפרד מכל החלומות האלה שיש לך. מִכלָלָה? הא זו אפילו לא תהיה אפשרות."
"אני אוכיח שאת טועה." ג'ימין אמר.
"אני אלך לקולג '. אגשים את החלומות שלי. אם כבר היא נותנת לי את המוטיבציה להתאמץ יותר מאי פעם."
"אתה מבין שאתה לא יכול לחיות כאן אם זה המקרה." אביו דיבר באיום, ג'ימין שתק רק בהה בהבעת פניהם. אביו לקח את זה כסימן לכך שהוא שינה את בנו, חיוך פרח לאט לאט על פניו, הוא ניצח. הנער נאנח.
"להתראות." הוא לחש הסתובב כדי לצאת מהחדר. "אתה לא יכול להיות רציני." אמו התנשפה בחוסר אמון. ג'ימין לא אמר כלום. לא נותר מה לומר. אם הם לא תמכו בו אז לא היה לו מה לומר להם שוב. הוא נכנס לחדרו תופס את שקיותיו הארוזות כבר עושה את דרכו במורד המדרגות.
"אם אתה יוצא מהדלת ההיא אל תחשוב לעולם שנחזיר את התחת שלך בחזרה לבית הזה!" הוא שמע צעקה אך בחר להתעלם מכך כשהוא עבר בדלתות ללא היסוס.
הוא לעולם לא יעשה את אותה הטעות פעמיים, עכשיו הוא יודע שבתו באה לפני הכל. הוא יעשה את מה שהוריו מעולם לא הצליחו לעשות ויתמוך בבתו. הוא אוהב אותה יותר מכל דבר בעולם והוא ידע שלא משנה מה הוא יתמוך בה בכל חייה, גם אם הוא עצמו לא מסכים עם הבחירה שלה.
"אתה בסדר?" ג'ימין סגר את דלת המכונית באנחה, הוא סובב את ראשו וחייך אל הנהג.
"כן. תודה טאהיונג על כך שאתה נותן לי להישאר אצלך" הילד חייך לפני שהתניע את מכוניתו
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
פרק 40🤗
YOU ARE READING
Mistake//yoonmin( מתורגם)-הושלם
Roman d'amourזאת הייתה טעות. טעות מטופשת, טיפשית! יונגי מכניס את ג'ימין להריון. כולל: boy×boy הריון גברי תורגם מ: __QueenJC__
