ג'ימין הסתובב ותהה אם עליו לדפוק על דלת הכניסה. ברור שהוא ער. חשב ג'ימין לעצמו. אבל מה אם הוא לא רוצה לראות אותי? הוא העיף מבט אל הדלת. הוא נזכר בשיחה האחרונה שניהלו. על מי אני צוחק הוא בהחלט לא רוצה לראות אותי. הוא נאנח ומשך את שערו.
דבריו של הוסוק נשחקו שוב ושוב במוחו. באמת היה לו הרבה מה להרוויח. אם הוא ידבר עם המבוגר ממנו, יתכן שיהיה לו סיכוי להיות בחיי בתו. הוא היה צופה בה גדלה .
עם זאת באה התוצאה שהוא יאבד כל קשר עם משפחתו. הוא לעולם לא יכול היה לסמוך עליהם על שום דבר, זה היה כאילו אין לו הורים. אז האם זה היה שווה את זה? זה היה הרגע שג'ימין נאלץ להחליט סופית מי חשוב לו יותר. לעזאזל לפני שהספיק לעצור את עצמו התפרצו מפרקי הברזל שלו בעץ. הדחף לרוץ ולהעמיד פנים שהוא לא דפק היה חזק, אבל הוא נשאר במקום. זה היה עבור בתו. הוא היה צריך לשים את הגאווה שלו בצד כי זה לא משנה כרגע.
"אה היי." הזכר הביט בו בגבות מקומטות. ג'ימין לא יצר קשר עין במקום הביט בקרקע כשהוא ממלמל היי גם.
טן חכך בעורפו והביט לעבר הבית.
"אה יואנגי נמצא במטבח. אני לא יודע אם הוא ירצה שאכניס אותך או לא," הוא הושיט את ידיו לפניו בתנועה מתנפנפת,
"חכה כאן. אני אלך לקרוא לו" ג'ימין לא יכול לעשות שום דבר אחר מלבד להנהן,
הוא נאנח ברגע שהדלת נסגרה. האם אני טועה? הוא חקר את עצמו והפנה את גבו מהדלת. הוא פחד. מעבר לפחד.
האם יואנגי יצעק עליו? האם הוא ישר יידחה אפילו בלי לדבר איתו? ג'ימין לא יכול היה להאשים אותו אם כן.
"מה אתה עושה פה?" ג'ימין במהירות הסתובב מולו. האוויר נלכד בגרונו והוא הרגיש שהוא לא יכול לדבר. המבוגר עמד לפניו נאנח, משלב את זרועותיו על חזהו בעודו נשען על משקוף הדלת.
"ה-היי." ג'ימין מעד על המילה הפשוטה.
"היי." יונגי דיבר בקור רוח.
"מה אתה עושה פה?" הוא שאל שוב. הצעיר שיחק באצבעותיו מבולבלות.
"אני-אממ. אני חושב- לא אני מתכוון אליך אממ," כאילו הוא איבד את יכולת הדיבור. דבריו הסתבכו במוחו ונמלטו מפיו בבלגן גדול יותר מכפי שכבר היו במוחו. יונגי לא ניסה להגיד כלום. הוא פשוט איפשר לצעיר למעוד על דבריו, ואף פעם לא קטע את ההמולה שלו. הוא פשוט התבונן בצעיר במבט ריק. הילד ורוד השיער נאנח מתוסכל מכך שלא הצליח להגיד משפט פשוט.
הוא רצה להחזיר את הזמן כדי למנוע עד כמה זה הפך מביך. הוא עצר באיסוף מחשבותיו לפני שלבסוף אמר, "מה שאני מנסה לומר זה, אני באמת מצטער" המבוגר משני השתיים זמזם.
"בסדר? זה הכל? אני יכול להיכנס עכשיו?"
"לא." ג'ימין כמעט צעק. במוחו זה היה הסיכוי היחיד שלו להישמע הוא הרגיש שאם הוא ינסה לדבר איתו שוב יונגי פשוט לא ייתן לו.
"אני רוצה להיות בחייה."
יונגי נאנח, הניח יד על עיניו בניסיון לאסוף את מחשבותיו.
"ג'ימין, אל תעשה את זה."
"אני רציני. אני רוצה להיות בחייה. אני רוצה לראות אותה גודלת ואני רוצה להיות שם בשבילה." יונגי רק קפץ את לסתו ומניד בראשו. הוא יצא מהבית וסגר את הדלת מאחוריו.
"באמת?" הוא שאל בקור.
"או שזאת איזו תחבולה להיפטר מכל סוג של בושה שאתה מרגיש?" ג'ימין לא אמר כלום. הוא פשוט בהה ביונגי בהלם.
"לא, כמובן שלא." יונגי גלגל את עיניו.
"תראה, השלמתי עם עזיבתך." הוא התחיל.
"ואני מבין את הנקודה שלך. אתה רוצה לחיות את חייך ללא האחריות העצומה הזו. אני מודה בהתחלה שכעסתי וחשבתי שאתה אנוכי, אבל אתה יודע מה," הוא נשם עמוק בניסיון לא להתעצבן
"אני מבין."
"אני מבין למה שלא תרצה בזה. אתה צעיר. מגיע לך שתוכל לצאת למסיבות ולשתות בלי לדאוג שיש לך ילד בבית. תתחיל ללמוד בקולג' בעוד שנה ותצטרך לשים את כל ההתמקדות שלך בזה. תינוק פשוט היה מסיח את דעתך."
"סוג'י בסדר. היא בטוחה והיא תהיה בסדר איתי. אז אל תרגיש אשמה או מבויש על פי בחירתך כי אתה לא צריך." יונגי כבר לא נשמע כועס. הוא נשמע כן. ג'ימין פשוט עמד קפוא ולא יכול לזוז. האם הוא באמת עשה זאת מתוך שלמה? זו לא הסיבה .. הוא נגרר. יואנגי פשוט חתם.
"תראה ג'ימין זה מאוחר." הוא פתח את הדלת כשהוא נקרא, כדי להשאיר את הילד שעמד לפניו.
"אתה צריך לחזור הביתה. לחזור להורים שלך"
"מה עלי לעשות כדי להוכיח לך שאני באמת רוצה את זה?" קולו של ג'ימין בקושי היה מעל לחישה. המבוגר משך בכתפיו.
"אני לא יודע אם בכלל יש משהו שאתה יכול לעשות."
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
פרק 31🤗
YOU ARE READING
Mistake//yoonmin( מתורגם)-הושלם
Romanceזאת הייתה טעות. טעות מטופשת, טיפשית! יונגי מכניס את ג'ימין להריון. כולל: boy×boy הריון גברי תורגם מ: __QueenJC__
