השניים ישבו על הדשא הלח ועיניהם הנוצצות נעוצות אחד בשני, כאילו מנסות לקרוא את מחשבותיהם. חיוך רחב התפשט על פניו של ג'אנגקוק כשטאהיונג הרגיש את פניו מתלהטות במבוכה מסיטואציית הקירבה ביניהם. הבוגר ניסה בכובד ראש להגיד משהו בשביל להפיג את המתח, אך לשונו הייתה קשורה בחוט רגשי.
"ג'אנגקוק... אני..." מילותיו יצאו בגמגום כזה שלא נתן לו להמשיך. טאהיונג לא באמת ידע מה לומר, הוא היה מבולבל מדיי.
"אל תדאג, אני לא אפגע בך שוב ואני לא מצטער, אז כל מה שאתה לא חושב עליו, תוציא את זה מהראש". הוא הרחיק מעט את טאהיונג מגופו אך קירב אותו שוב כששינה לתנוחה מגוננת יותר. הוא חיבק מאחור את מותניו של השני והניח את ראשו על כתפו הרועדת. "אמרתי לך לקחת ג'קט, נכון?" גיחוך שקט בקע מפיו החסום של הבוגר. הצעיר הידק את אחיזתו וניסה לחמם את הנער הרועד.
"אנחנו צריכים לחזור", אמר שוב ג'אנגקוק. היה לו אנרגיה מטורפת בגופו והוא לא יכל להפסיק לחייך או לדבר. גופו היה כמו קפיץ שניסה להשתחרר, אך טאהיונג היה שקט באופן לא רגיל ולמרות שג'אנגקוק בדרך כלל נמצא כאוזן קשבת, הוחלפו התפקידים.
"אוקיי, אז בוא נקום... אממ ג'אנגקוק? אמרת שנקום..." כשניסה להשתחרר מתוך זרועותיו החסונות של השני הוא הרגיש איך הידיים נלחמות בשביל להשאיר אותו כלוא בתוכן.
"אבל לא בא לי לקום, אני רוצה להמשיך לחבק אותך", אמר בקול תינוקי. כתגובה לכך טאהיונג רק השעין את ראשו לאחור על כתפו השנייה של הצעיר וחיבק את ידיו שעטפו את בטנו.
"אמרתי לך שאני לא צריך שום דבר חוץ מלשבת איתך... חבל שג'ימין כלכך השקיע במסיבה הזאת במקום שנישב רק החברים הקרובים ותאמין לי, אני בטוח שכולנו היינו נהנים יותר".
"אני חושב שהוא בעצמו היה צריך את המסיבה הזאת. התקופה האחרונה הייתה לו קשה משום מה, לא בטוח למה, אולי הוא סיפר לך. אבל אולי הוא היה צריך להעסיק את עצמו במשהו פיזי בשביל לשכוח מזה".
"בדרך כלל שזה קורה לו הוא מבריז מהבית ספר והולך לסטודיו לרקוד, אם זה באמת מה שקרה זה דיי מפתיע שהוא בחר להתעסק בזה".
"אולי נחזור למסיבה באמת? הוא יתבאס אם לא תהייה במסיבה שהוא כל-כך השקיע בה בשביל היום הולדת שלך".
"כן אתה צודק".
...
"נו קוק... בוא נקום כבר!"
צחוקו השובה לב פרץ מבין שפתיו הוורודות וידיו עזבו בקושי רב את גופו של בן זוגו.
כשהתהלכו ברחבי המקום המואר למחצה והחזיקו את ידיהם משולבות, הם ראו מרחוק את ג'ימין ושאר חבריהם הקרובים ובאינסטינקט לא ברור ג'אנגקוק שחרר את ידו של טאהיונג והתרחק. טאהיונג הרגיש את הבהלה של השני אך הוא התעלם מתוך הבנה שהדבר חדש לו והוא צריך להתרגל. "תעשו חזור פנה, אנחנו ממשיכים את המסיבה בחדר שלכם", אמר הוסוק, לא מבואס בכלל בדיוק כמו השאר.
YOU ARE READING
i need you ||taekook
Teen Fictionטאהיונג הוא נער רגיל שהגיע אליו גורל אכזר. המשפחה שלו התפרקה ובמקום אבא חדש הוא קיבל בעל מכה שמנצל את אמו. אבל הכל משתנה כשהוא מגיע אל בית המשפט והדין שקיבל שינה את חייו. מה גרם לו להגיע לשם? מה השתנה? ~ הסיפור הזה מבוסס על התאוריות של BTS~ ~TAEKOOK...
