i need you ||taekook

~2~

טאהיונג יושב מחוץ לדלת ביתו, נשען על הקיר המקולף, רגל אחת צמודה לחזהו וכמה בקבוקי בירה לידו. שומע את צעקותיהם של אמו ובן זוגה. כבר שנתיים שהיא נשואה לגבר המושלם, או שזה מה שהיא מספרת לכולם...  טאהיונג תמיד אומר לעצמו שעוד מעט בעלה יירגע ואז גם היא תפסיק לבכות אבל כל יום הכל חוזר שוב ושוב. זה התחיל לפני משהו כמו שנה. הוא אף פעם לא אהב אותו, בדרך שבה הוא סכסך בינה לבין אבא שלו... איך שהוא גרם לה לעזוב אותו בשבילו, בשביל גבר שלא רוצה יותר מאישה בובה, שק אגרוף שמביא לו כסף. הוא לא הגבר המושלם, הוא סתם גבר אלים. 

'אני לא יכול לשמוע את זה יותר'. אמר לעצמו, שם את כובע הקפוצ'ון השחור על ראשו וקם. העיף מבט אחרון לעבר הדלת והמשיך ללכת.  טאהיונג הוא נער רזה וצנום. בגלל כל הריבים שיש בבית הוא לא אוכל. אמו חוזרת כל יום מאוחר לבית אחרי יום עבודה ארוך בבית המרקחת ולכן לא מספיקה להכין אוכל. רוב המשכורת שלה הולכת על בקבוקי השתייה של בעלה המובטל ומכך טאהיונג אוכל את ארוחות הבוקר והצהריים שלו בצורה מינימלית, שלא לדבר על כך שהוא הולך לישון על בטן ריקה. 

לטאהיונג נמאס ולא רוצה לשמוע את הריבים שלהם כל היום אז הוא פשוט הולך, מנקה את הראש. הוא מסתכל על המקום בו הוא גר. זה לא יאמן איך שהחיים שלהם השתנו בגללו. פעם הם היו גרים בשכונה טובה, עם שכנים טובים, היה להם כסף, לא היה חסר להם שום דבר... אבל עכשיו? הם גרים בבניין דירות מתקלף ומעופש. מהדירות של השכנים תמיד שומעים צעקות ואנשים שיכורים הולכים במסדרונות. 

הוא יצא מהבניין והתהלך בשכונה.  הרים ענף שהיה על הרצפה והעביר על הסורגים שסוגרים על שכונת המצוקה בה גר. הוא חושב על אבא שלו. איך אביו מסתדר עם העניין שאשתו עזבה אותו בשביל מישהו שלא ראוי לאשתו ולבנו. אבא של טאהיונג הוא אבא חזק. הוא מחזיק את עצמו ולא נופל לשבי של רגשות בשביל שהוא יוכל להיות שם בשביל ילדיו. 

אמו זכתה רק בילד אחד במשפט. היא רצתה לקחת את ביתה הקטנה אך טאהיונג לא נתן לה להפריד בין האחים הקטנים והתנדב ללכת במקומם. ללא כל ספק טאהיונג לא היה מסוגל להמשיך לחיות עם עצמו אם הוא לא היה יודע שהם בטוחים. הנער התעצבן מהמחשבה על זה שהוא ושני אחיו הקטנים פרודים והטיח את הענף בפחית של רד בול שהייתה מונחת על המעקה שמעל הסורגים. הוא העיף את המקל, ירק את כל הלחה שהצטברה בפיו והמשיך ללכת במהירות אל שום נקודה מתוכננת.

לאחר כמה שעות של הליכה בעירו, טאהיונג הגיע למראה המוכר של ביתו המאובק, הקירות השבורים, הנזילות בתקרה ובקבוקי האלכוהול מפוזרים ברחבי הדירה. אמו נשמעה בוכה ברקע והוא הלך לכיוון הרעש לחפש אותה, יודע בדיוק מה המראות שהוא הולך לראות. בעלה היה איתה, מטיח בה עוד ועוד סטירות. הנער עמד מאחורי הקיר של חדר השינה ובהה בהם, אך תוך שניות בודדות וסטירה אחת נוספת הוא החליט שנמאס לו. שזה לא יכול להמשיך ככה. כבר לא יכל לראות את אמא שלו סובלת ככה, היא לא מבינה שהמשקפיים שהיא שמה מסתירות רק את הצלקות על הפנים, אבל את הצלקות הנפשיות שלה אי אפשר להסתיר. טאהיונג לקח אחד מבקבוקי הסוג'ו שהיו מונחים על השולחן לידו, פתח את הדלת בחוזקה, העיף את הגבר לעבר הקיר שממול ושבר לו את הבקבוק על הראש. טאהיונג הלך לאחור, אמו הייתה בשוק ממה שבנה עושה, והגבר? עושה את מה שהוא יודע הכי טוב, מתכוון להרביץ בחזרה. טאהיונג לא התכוון שזה מה שיקרה. הוא רק רצה להרחיק אותו מאמא שלו, אך הגבר לא השאיר לו ברירה. הגבר התקרב אליו במטרה להרביץ גם לו אך טאהיונג היה מהיר יותר. הוא לקח את שבר זכוכית הבקבוק שהיה על הרצפה לידו, הצמיד את אביו החורג שוב אל הקיר, תפס את שערו השחור בנעילת שרירים והכניס את השבר אל בטנו בחוזקה  שוב ושוב ללא כל מחשבה על מה שעושה. הגבר ניסה להוציא את השבר מבטנו ולהרחיק את הנער אך טאהיונג שלא שחרר. אמו התחילה לצעוק. היא ניסתה להוריד את בנה ממנו אך ללא הצלחה. לאחר כמה שניות הוא התרחק ממנו בעצמו בפה פעור ובגוף רועד, בהלם ממה שהוא עשה. הוא לא יודע מה יעשו לו עכשיו אבל הוא לא מצטער. טאהיונג יודע ששום דבר לא היה עוזר ואם אמא שלו לא מתכוונת להיפרד ולהתרחק ממנו הוא יעשה את זה במקומה. הגבר החזיק במקום הכואב ומנסה למנוע מהדם לצאת. טאהיונג התרחק לאט לכיוון הדלת, עדיין מסתכל על הגבר המדמם.