~28~

233 23 15
                                    

לאט פקחתי את עיניי, אני נמצא בחדר שלי. הגלים נעלמו והאפלה חזרה.

"הוא מתעורר! הוא מתעורר! תקראו לרופא!" ג'ימין צעק. כאב ראשו פיצח את מיצחו. הוא ראה בעיניו הסגורות למחצה את חבריו סביב מיטתו. ממש כמו ביום הולדתו אך עם שינויים קריטיים.  איפה החיוכים?

איפה ג'אנגקוק?

רופא בחלוק לבן העוטר את סמל המקום המוכר והטוב נכנס אל החדר בדממה. ראשו של טאהיונג הונח על הר כריות רכות וכעת כשעיניו נפקחו לחלוטין הוא יכל לראות את כל החדר בבירור.

מה קרה, הוסוק? קולו של טאהיונג לא נשמע.

הרופא הרם עמד מעליו. "מה שלומך"? טאהיונג הנהן לאחר שבפעם השלישית לא מצא את קולו. "מעולה. שמעתי מחברים שלך שמעדת מהמזח ונפלת אל המים כשאתה לא יודע לשחות, אתה זוכר את זה?" 

מעדתי? זאת לא הייתה מעידה.

טאהיונג הנהן בשנית.

בסדר גמור. עשינו את כל הבדיקות שהיינו צריכים כדי לשחרר אותך לחדר. הוריך בדרכם הנה. אז אני רוצה להסביר לך מה בדיוק קרה לאחר שמעדת. כשטובעים ובולעים מים לא נכנס חמצן לגוף ובשל כך גם המוח לא מקבל חמצן מחסימת דרכי הנשימה. אז הטובע מאבד הכרה, דבר המקטין מאוד את סיכויי הצלתו, כיוון שכאשר הריאות מלאות במים אין אפשרות להנשים את הטובע בשום דרך. לכן סיכויי הצלת הטובע תלויים בכמות המים שנכנסו לריאות. המוות נגרם בעקבות חוסר הגעת חמצן למוח. במקרה שלך, לא הספקת להכניס כמות גדולה של מים לריאות והצילו אותך בזמן. בקרבת המקום היה תחנת הצלה ומנהל התחנה חיבר לך בלון חמצן לפני שהאמבולנס הגיע ובכך ניצלת ממוות. מי שהציל אותך לקח סיכון מאוד גבוה ואולי מטומטם, אבל בלעדיו לא היית יכול להיחלץ מזה. הצלת טובע אינה פשוטה וכרוכה בסיכון רב. הטובע נאחז אינסטינקטיבית בכל עצם מוצק, ועשוי לגרור איתו את האדם שמנסה להציל אותו, לכן שניכם הייתם בסכנה. עדיף שתנוח להמשך היום ותימנע מתזוזה לא הכרחית. תרגיש טוב". גם לאחר שהרופא יצא מהחדר כולם נשארו בדממה. גם כל הדרך חזרה אף אחד מהם לא דיבר. ההלם שהציף אותם היה יותר מדיי בשביל לשאתו.

טאהיונג נשאר חסר מילים. הוא סרק את החדר וראה כיהשינוי הגדול כבר התחיל. אותו השינוי שניסה נואשות למנוע. ג'ימין היה נראה תשוש יותר משנראה אי פעם. עיניו היו נפוחות מהבכי הרב. על רגלו של הוסקו הוצב גבס לבן וגדול ועלהכיסא שעליו ישב נחו שני מוטות קביים גבוהים. אך חסרונו של ג'אנגקוק הפריע לו הכי הרבה.

"היי, איפה ג'אנגקוק?" לאחר סוף כל סוף מצא את קולו הוא היה בטוח ששוב לא שומעים אותו. הם הסתכלו אחד על השני בפנים שואלות. תהו מה עליהם לעשות בשתיקה. מהרגע שלקחו את טאהיונג, ג'אנגקוק לא היה מסוגל להסתכל עליו. כמובן שהדאגה הציפה אותו יותר מכל, אך הוא לא היה מסוגל שלא לחשוב על מה שעשה. המעשה האגואיסטי שעשה חלחל בתוכו וידע שאם יראה אותו הוא לא יוכל לעמוד בכך יותר מבלי להתפוצץ ויחד עם זה לפגוע בו.

i need you ||taekookWhere stories live. Discover now