~18~

410 36 23
                                    

בימים האחרונים התנהגותו של ג'אנגקוק הייתה לא מוסברת. מצב רוחו היה ירוד והוא לא תקשר עם אף אחד, אפילו עם יונגי שידע כל סוד וסוד בחייו.  שאר החברה ניסו לברר מה פשר התנהגותו אך שום דבר שעשו לא גרם לו לדבר, ובכל פעם שהתקרבו אליו וניסו לדבר איתו, המקום הראשון שאליו ברח זה אל חדר הכושר. כבר שלושה ימים שלא ראו אותו בחדר האוכל. כבר שלושה ימים הוא לא הגיע אל בית הספר. כבר שלושה ימים שהוא מתעלם באופן מוחלט מטאהיונג. לאחר שהבין שהוא באמת רוצה אותו, הוא לא היה מסוגל להרים את ראשו אליו. זו הייתה בושה מעצמו. הסביבה השפיע עליו והוא התחיל לחשוב שהוא סטייה של היקום. דבר חריג שלא היה צריך להיווצר.

בשעה תשע בערב חדר הכושר נסגר, אבל שוב ג'אנגקוק מצא את עצמו לבד במרחב מנסה לשכנע את מנהל המכון להשאיר לו מפתח.

"נו בבקשה היונג! אני אחזיר לך את המפתח מחר על הבוקר. אני אחכה לך כאן מוקדם בבוקר מתי שאתה פותח".

"ג'אנגקוק הכל בסדר איתך? למה אתה כלכך אובססיבי לכושר בימים האחרונים? זה לא טוב לעשות ספורט כל יום... אני מצטער אני לא חושב שאני יכול להשאיר אצלך את המפתח שוב. אתה רק תזיק לעצמך". הוא הלך אל דלת הכניסה והסתכל לאחור על הנער שעדיין עמד ולא בא אחריו. מסרב להאמין שהוא צריך לחזור לחדר עכשיו.

ג'אנגקוק נאנח וחזר לדבר,"אני עושה פיזיותרפיה. נמאס לי שאני מוגבל ולא יכול לעשות מה שאני רוצה. יש כאן מכשירים שאין במקום אחר והם עוזרים לי, ככה אני צריך להשקיע יותר אם אני רוצה שזה יעבור. אני רוצה לעוף מפה וכמה שיותר מהר.". התוודה.

"הרגליים שלך באמת מאוד השתפרו. אני רואה שאתה מצליח לעבור בין המתקנים בלי הקביים".

"כן. זה מאוד עוזר לי. בבקשה! אני אחזיר לך את המפתח אפילו היום. רק תתן לי עוד שעה שעתיים. אני לא אשאר יותר מדיי מאוחר". מנהל המכון הוציא את המפתח מכיסו ומסר לנער. "עוד שעתיים זה אצלי".  המבט המתחנן של ג'אנגקוק סיפק את הרצון שלו שזה יישאר אצלו עד למחרת בבוקר, אך הוא החזיר מבט מזהיר והבהיר שהדבר לא ניתן לוויכוח. כשהנער הנהן בחוסר ברירה, מנהל המכון הסתובב ויצא. 

בשעות שהיה לבדו בחדר הוא לא באמת היה מצליח להתאמן. כל כוחו נגמר אחרי היום הארוך והמתיש של העשייה, אך זה היה השעות הכי טובות שלו, סוף סוף היה סביבו שקט. הוא ישב וניסה לעשות את התרגילים שהפיזיותרפיסט בנה במיוחד בשבילו וכשלא הצליח יותר להרים את רגליו הוא נשכב על גבו וחשב על חייו. על כל מה שהולך להשתנות מעכשיו. שלושת הימים האלו היו הפרק זמן הכי ארוך שבהם הוא לא דיבר איתה, זה היה לו כלכך חסר. הנער הרגיש שהוא לא יהיה מסוגל להיות נאהב כמו שהרגיש עם סי ג'ין, והמחשבה על טאהיונג נעלמה לה לכל היום. ברגע שעלה דמותו של טאהיונג לפניו, ג'אנגקוק עשה עוד סט תרגילים עד שהכאב החליף את המחשבות.

i need you ||taekookWhere stories live. Discover now