טאהיונג הוביל את ג'אנגקוק אל מקום שקט יותר שהיה מאחורי חדר האוכל. רוב הרעש התרכז בחדר האוכל ומתוכו נשמעו שיחות, נקישות מזלגות וקריאות רבות. אנשים רבים היו ומדי פעם צלחות נפלו ורעשי ניפוץ היו ברחבי החדר. טאהיונג ישב על סלע גדול וג'אנגקוק התמקם לידו.
"אז..." התחיל הקטן לומר. "מה רצית?"
"אני רוצה לספר לך מה קורה איתי". אמר טאהיונג בציפייה להמשך השיחה. מקווה שג'אנגקוק לא יקטע אותו וייתן לו להשלים את הדברים שהוא רוצה להגיד.
"תקשיב טאהיונג, אתה לא חייב. אתה לא חייב לי כלום ואם זה איך שאתה מתנהג זה בסדר גמור. אני לא מצפה שתהפוך עולמות עכשיו בשביל להשלים איתי כי אנחנו לא מכירים בכלל, אבל אני..." טאהיונג קטע את הצעיר, הוא לא היה צריך לשמוע את זה כי ידע שזה כלל לא משנה.
"לא, לא, ג'אנגקוק. אני באמת רוצה להסביר לך. אמרתי לך כבר כמה פעמים, אולי אתה לא תדבר איתי יותר אחרי מה שאני אספר לך, אבל זה לא משנה. אני לא רוצה שתחשוב עלי משהו שאני לא ואני בנאדם כלכך שונה מאיך שאתה מכיר אותי. בבקשה תיתן לי להסביר לך". הסתכל טאהיונג עם עיניים מלאות בתקווה. ג'אנגקוק לא יכל לסרב למבט הזה.
"אוקיי... אז אני לא יודע מאיפה להתחיל אבל בבקשה פשוט תיתן לי לבטא את עצמי ואז תוכל לצעוק עליי או להגיד מה שאתה לא רוצה, בסדר?" הוא הנהן להסכמה והבטיח לעצמו להקשיב עד הסוף ולא לשפוט, לא משנה מה הוא אומר.
"אז ככה... אמ.. אני מצטער. דבר ראשון. אני לא יודע אם הצטערתי כבר או לא, אבל אני מצטער. אמ.. אוקיי.. אז..."
"טאהיונג," קטע אותו הצעיר למרות הבטחתו. אך טאהיונג לא מצליח לדבר והוא רוצה מאוד לעזור לו לבטא את עצמו כמו שצריך כדי שיבין. "אני לא יודע מה אתה רוצה לספר לי אבל זה ממש לא משנה. באמת. אם אתה לא מוכן לזה עדיין זה בסדר, אבל אל תאלץ את עצמך לספר כי אתה לא תצליח להעביר את זה כמו שאתה רוצה. לא משנה מה זה אני מבטיח שאני לא אשפוט אותך ואני אקבל את הכל. אם זה לא מוצא חן עיני אני לא אגיב בצורה אכזרית אל תדאג. אני בנאדם אוהב סך הכל".
"אני יודע. זאת הבעיה. שאתה אדם אוהב, חברותי, נחמד,הלב שלך זה משהו שלא ראיתי הרבה זמן. וזה! זה שאתה מנסה עכשיו להגיד לי שהכל יהיה בסדר ואתה לא תשפוט אותי עושה את זה לגרוע יותר!" החלו לעלות דמעות בעיניו של טאהיונג וג'אנגקוק הסתכל על פניו בפליאה. לא מבין מה שוב קרה.
"אני מצטער. אני לא אלך עכשיו ואני אסביר לך הכל כי אני לא יכול עם זה כבר ואני לא רוצה לפגוע בך. ג'ימין אמר לי שאתה מרגיש רע בקשר לזה שצעקתי עליך ביום הראשון ושאני מתנהג אליך מוזר. יש לזה הסבר והוא כלכך פשוט אבל אני לא מצליח להוציא אותו מהפה שלי". הוא שפשף את עיניו בכפות ידיו והחליט להשאיר אותם שם לכמה שניות ולאחר מכן חזר לדבר. "טוב, טוב, אני לא יכול למשוך אותך יותר", אומר טאהיונג, אך הוא ניסה לשכנע בעיקר את עצמו כדי שהמילים ימצאו את דרכן ללשונו. "כשראיתי אותך בפעם הראשונה חשבתי על זה שאתה נראה ממש טוב. ראיתי אותך עם חברה שלך והבנתי שאין לנו שום סיכוי לא משנה מה. אז החלטתי להקדים תרופה למכה. אמרתי שאני פשוט לא רוצה להתאהב בך ושזה יפגע בי". טאהיונג לא עצר לראות את תגובתו של ג'אנגקוק והמשיך לדבר בקצב מהיר."אז בסופו של דבר העדפתי לא להיות לידך בשביל שאני לא אוכל להתאהב בך. אבל אחרי כל מה שעשיתי אתה איכשהו לא הגבת איך שציפיתי שתגיב וזה יצר בי תחושה שאתה הולך לנסות להתחבר אלי לא משנה מה. ניסית כל פעם לבוא ולדבר איתי, ביקשת אלפי סליחות שלא היית אמור לבקש, היית כלכך סבלני כלפיי ודווקא זה גרם לי להבין כמה שאתה בן אדם מיוחד. אני מצטער על איך שהתהפכתי עליך כל שעה, אני מצטער אם פגעתי בך, אני פשוט מצטער על איך שהכל יצא, זה באמת באמת לא קשור אליך. אני מקווה שאתה לא שונא אותי עכשיו עוד יותר, אבל הייתי חייב לספר לך. תודה שהקשבת לי". טאהיונג לא הסתכל על פניו של השני כבר זמן מה ולאחר שניות ספורות שלא שמע תגובה הוא החליט לברוח מהמקום. אך רגע לפני שדפק ספרינט, ג'אנגקוק קרא בשמו. הוא הרים את עיניו והסתכל בעיניו השחורות של ג'אנגקוק והוא התמוגג מהן בשנית.
YOU ARE READING
i need you ||taekook
Novela Juvenilטאהיונג הוא נער רגיל שהגיע אליו גורל אכזר. המשפחה שלו התפרקה ובמקום אבא חדש הוא קיבל בעל מכה שמנצל את אמו. אבל הכל משתנה כשהוא מגיע אל בית המשפט והדין שקיבל שינה את חייו. מה גרם לו להגיע לשם? מה השתנה? ~ הסיפור הזה מבוסס על התאוריות של BTS~ ~TAEKOOK...
