היי לכולם! החלטתי לכתוב פאנפיק ליני כי הן בכלל לא מוערכות בישראל! :)
•••••••••••••••
נ.ב גוף שלישי
זה היה היום הראשון ללימודים, השנה הרביעית של ג'יני וויזלי מתחילה, היא ישבה ברכבת עם חברתה הטובה, לונה לאבגוד, הילדה הבלונדינית מרייבנקלו, ונוויל לונגבוטום, ילד שחור-שיער מגריפינדור.
"את בסדר לונה?" שאלה ג'יני כשראתה את לונה בוהה בחלון במבט מאוכזב
"כן, אני בסדר, רק קצת רעבה..." אמרה לונה ונאנחה
"לקנות לך משהו?" שאל נוויל, לונה חייכה וסרבה בנימוס.
ג'יני אהבה את החיוך של לונה, הוא גרם לה לרצות לחייך גם, למרות שהרגישה מוזר.
הרכבת עצרה, לונה ירדה מהרכבת בדילוגים, ג'יני הסתכלה עליה וחייכה, כך גם נוויל.
"נו קדימה, אתם לא באים?" שאלה לונה, הקול הרגוע שלה היה מוזיקה לאוזניה של ג'יני. נוויל התקדם כשראה את שיימוס פינגן (לא יודעת אם רשמתי את זה נכון) ודין תומאס לידם, לונה החזיקה בידה הפנויה של ג'יני ודילגה איתה, ג'יני צחקה.
הן נכנסו לאולם הגדול כמו בכל שנה, לונה הלכה אל השולחן של רייבנקלו והתיישבה ליד חברתה, צ'ו צ'אנג.
"היי הארי" אמרה ג'יני כשהתקרבה, הארי החזיר לה מבט קטן וחסר חשיבות כשהמשיך לבהות בצ'ו צ'אנג, ג'יני גלגלה עיניים והתיישבה ליד נוויל.
טקס המיון היה מהיר יותר, ג'יני אכלה ודיברה עם נוויל על הצמחים שלו, שיימוס וג'יני היו היחידים שהתעניינו בזה, שיימוס התעניין בגלל שהוא לא היה כל כך טוב בתורת הצמחים, אבל ג'יני אהבה לשמוע על זה, זה ריתק אותה.
הארוחה נגמרה, ג'יני התקרבה אל שולחן רייבנקלו אך לונה לא הייתה שם, ג'יני הניחה שהיא כבר הלכה. ג'יני הלכה אל היער, היכן שמגיעות הכרכרות בכל שנה, וכמובן, לונה לאבגוד הייתה שם.
"היי ג'יני" אמרה לונה כשליטפה את התסטראלים, ג'יני לא יכלה לראות אותם, אבל לונה סיפרה לה הכל עליהם.
"לונה? מה את עושה כאן?" שאלה ג'יני, מתקרבת אליה
"נרגעת" אמרה לונה כשזרקה עוד חתיכת בשר אל עבר התסטראלים, "מה איתך?"
"אני... נרגעת גם, אני חושבת?" אמרה ג'יני, שלא הייתה בטוחה מה היא עושה שם בכלל
"זה בגלל הארי?" שאלה לונה, לונה הייתה היחידה שידעה שג'יני אוהבת את הארי, והיא העדיפה לא לספר לעוד אנשים.
"אולי, אני כבר לא יודעת..." אמרה ג'יני, לונה החזיקה בידה
"אני בטוחה שהוא יאהב אותך יום אחד, מלא אנשים אוהבים" אמרה לונה, החיוך נמחק מפניה
"איך את מרגישה?" שאלה ג'יני, היא שאלה אותה את זה מדי פעם, היא ידעה על אמא שלה.
"אני בסדר, יחסית" אמרה לונה, הטון שלה היה שקרי, זה היה ברור כי לונה לעולם לא משקרת, היא תמיד אומרת אמת.
"את יכולה ללכת, אם את רוצה..." אמרה לונה, "איך היא בכלל חושבת שאני רוצה ללכת?" חשבה ג'יני, היא ניתקה את אחיזת ידה מידה של לונה והלכה, למרות שהמגע של לונה הזכיר לה חתול רך, היא אהבה את זה.
"מה קורה?" שאל נוויל כשג'יני נכנסה לחדר המועדון של גריפינדור
"אחלה, אני חושבת, אני הולכת לישון" אמרה ג'יני, היא באמת הרגישה עייפה, אבל זו באמת הייתה עייפות? מה היא בדיוק הרגישה?
ג'יני עלתה לחדרה, הרמיוני גריינג'ר, חברתם הטובה של הארי ורון, שמה לב שמשהו לא בסדר איתה, היא הלכה לחדרה של ג'יני גם כן.
ג'יני נכנסה לחדרה והתיישבה על המיטה, היא הוציאה מהתיק שלה תמונה שלה עם לונה ונוויל, החברים הכי טובים שלה.
"טוק טוק" אמרה הרמיוני ונכנסה לחדרה של ג'יני
"היי הרמיוני, מה קורה?" שאלה ג'יני
"אני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה" אמרה הרמיוני, ג'יני הייתה מבולבלת, "ג'יני, אני רואה שאת נסערת, הכל טוב?"
"אני לא נסערת, סתם עייפה" אמרה ג'יני, הרמיוני לא האמינה לתירוץ העלוב הזה, כמובן, והסתכלה עליה במבט כועס
"ג'יני, את חברה שלי, את יכולה לספר לי" אמרה הרמיוני "פשוט תסמכי עליי"
"אין כלום, תירגעי כבר" אמרה ג'יני, הרמיוני הנהנה ויצאה מהחדר.
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
