"את מוכנה לגלות לי למה את ככה?" שאלה הרמיוני למראה ג'יני הלחוצה.
"ככה!" היא ענתה לה בצעקה, הרמיוני צחקקה.
"את מוכנה להסביר?" היא שאלה מחדש, ג'יני נאנחה.
"אין לי כוח להסביר.." מלמלה ג'יני, הרמיוני הנהנה והמשיכה לצחוק למראה ג'יני הלחוצה.
"מה השעה?"
"רבע לשמונה, למה?" ענתה הרמיוני, ג'יני פתחה את עיניה לרווחה.
"אוקיי, עפתי מפה."
"מה-" ניסתה להגיד הרמיוני, אך ג'יני ברחה מהאיזור, מחזיקה בטבעת שלה, רצה אל המגדל בנשימות כבדות.
"היי, לונה, את יוצאת?" שאלה צ'ו, לונה הנהנה.
"כן, כבר חוזרת." המשיכה לונה, צ'ו הנהנה והמשיכה לקרוא בספר שלה, מבטים נגעלים בוהים בה.
"מעניין מה השעה.." מלמלה לונה שהגיעה כמעט 5 דקות לפני זמן הפגישה, עומדת בקצה המגדל וצופה בנוף.
"את כאן?" שאלה ג'יני לאחר שהגיעה, לונה אישרה.
"היי." היא אמרה, ג'יני חייכה אליה, "אני חייבת להודות, אני שמחה שרצית לדבר." היא המשיכה.
"אני צריכה להתנצל, נכון?" שאלה ג'יני לאחר כמה שניות של שתיקה.
"ע-על מה?" השיבה לונה, ג'יני נאנחה.
"התנהגתי אלייך מגעיל, לא נתתי לך הזדמנות להסביר את מה שקרה עם רולף, את בטח שונאת אותי ממש עכשיו." אמרה ג'יני, לונה הייתה מעט בהלם.
"מ-מה? אני לא ש-שונאת אותך. היחס שלך כלפיי היה דוחה, זה נכון, אבל למרות הכל," היא אמרה והחזיקה בידה של ג'יני, "תמיד היית חשובה לי, ג'יני וויזלי."
ג'יני הרגישה את פרצופה עולה באש, היא הייתה חסרת מילים, לונה כל כך טובה מידי, היא זכתה להכיר מישהי כמוה.
"אני מצטערת." אמרה את שתי המילים היחידות שמצאה בפיה, לונה חייכה.
"זה בסדר." ענתה בפשטות, ממשיכה לצפות בכוכבים.
"את יודעת, זה מצחיק," אמרה ג'יני ופלטה צחקוק קטן, "אני מתנצלת בפנייך פה, במקום שהחלטנו שאנחנו זוג." המשיכה, הייתה שתיקה רועמת מצד הנערות.
"אני מצטע-"
"את יודעת, אני לא יכולה להגיד שלא התגעגעתי אלייך, כי התגעגעתי, התגעגעתי מאוד." אמרה לונה בנשימה אחת, ג'יני הסתכלה עליה בעיניים מלאות אשמה.
"גם אני."
"מה?" שאלה לונה בבלבול.
"גם אני התגעגעתי אלייך, כל כך התגעגעתי, אני נשבעת." אמרה ג'יני, סומק התפשט על פרצופה של לונה.
"ל-למה את לא כועסת עליי עכשיו?" היא אמרה, ג'יני הסתכלה עליה, "עשיתי משהו לא בסדר, את אמורה לכעוס עליי, נראה לי."
מבטה של לונה היה כאוב מתמיד, הלב של ג'יני נשבר מלראות אותה ככה, היא לא רצתה להכאיב לה, בחיים לא. אך במצב הזה, לונה נראתה כאילו כל מגע, ישבור אותה לרסיסים.
"דיברתי עם סקמנדר," אמרה ג'יני, לונה הורידה את מבטה, "הוא סיפר לי שאת לא אשמה, הלוואי שיכולתי לתת לך הזדמנות להסביר באותו הרגע ולא להתנהג כמו ילדה קטנה."
הייתה שתיקה באוויר, לונה לא ידעה איך להגיב על ההודעה הזאת, היה נדמה לג'יני שחיוך הופיע על פניה של לונה, אבל זה היה לא ברור.
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
