בוקר, לונה לאבגוד מתהפכת במיטתה, חושבת לעצמה אם לקום או לא, אך כמו בכל בוקר, קמה והעירה את כל השותפות שלה, הן תמיד היו מפילות את זה עליה, למרות השקט שלה.
"להלהלהלהלהלה" מלמלה לעצמה לונה בשירה ושמה את מדי הרייבנקלו שלה, תוך 5 דקות כבר הייתה בחדר המועדון, צ'ו לא הייתה שם, כנראה עוד לא התעוררה, אז לונה הלכה לבדה.
"היי ג'יני! בוקר טוב! התארגנת מהר!" אמר קולין, ג'יני וקולין היו חברים רחוקים, בעיקר לשיעורי בית.
"ה-היי קולין למה אתה ער?" שאלה ג'יני, מותשת אך מאורגנת.
"רציתי לקום מוקדם היום בגלל שיש לנו שוב ההיסטוריה של הקסם בבוקר!" אמר קולין, ג'יני נזכרה בזה ופלטה אנחה ארוכה.
"טוב, בכל מקרה, את באה לאכול?" שאל קולין, ג'יני הנהנה בעייפות והלכה משם איתו אל האולם הגדול, פולטת פיהוק כל כמה שניות.
קולין וג'יני התיישבו בשולחן גריפינדור, ג'יני בהתה בלונה עייפה ופחות מחייכת, אך שמחה שהיא שלה.
"היי, את בסדר?" שאל רון, עם פה מלא באוכל.
"מה? אה- כן, כן אני בסדר." אמרה ג'יני, הרמיוני הסתכלה עליה במבט זועף, ג'יני רק החזירה לה גלגול עיניים חד ומהיר לפני שהלכה לשיעור, לעבוד עם פיטר, שוב.
"איך את מרגישה לונה?" שאלה צ'ו, לונה רק שיחקה עם הכפית שלה כל הארוחה, לא העזה לטעום.
"אני מרגישה בסדר.." אמרה לונה בחיוך מהיר, צ'ו נראתה מאוכזבת ועצובה, צ'ו אהבה את לונה, כחברות כמובן, היא תמיד עזרה לה, אך הפעם, צ'ו לא יכלה לעשות כלום בשבילה.
"את רוצה לנוח? את נראת נורא, את לא חייבת ללכת לשיעור עם הפלפאף.." אמרה צ'ו, שניסתה להיות הכי רגישה ותומכת שיכלה.
"אני... כן, את צודקת..." אמרה לונה וניסתה לקום אך נפלה, ג'יני שמה לב.
"לונה! את בסדר?" שאלה ג'יני בריצה מהירה אליה, מנסה לעזור.
"מה? אה, כן, כן.." אמרה לונה בפיהוק ארוך, ג'יני לא הבינה מה נסגר ולמה לונה לא רוצה את עזרתה, אך הנהנה והלכה משם, וכך גם לונה, לחדרה במגדל רייבנקלו.
"וויזלי יא מעצבנת תעבדי!" אמר פיטר, ג'יני לא הייתה מרוכזת בכלל, היא רק חשבה מה קרה היום ולמה.
"תשב בשקט." אמרה ג'יני והמשיכה לחלום בהקיץ, התלמידים המשיכו לריב אבל פיטר רק הפיל את הספרים וחבט בג'יני עם רגלו כל כמה שניות עד שהשיעור נגמר.
"מזל טוב, וויזלי, הצלחת להרוס לנו את העבודה, נתראה בשיעור הבא." אמר פיטר כשג'יני קמה ממושבה.
"ג'יני את נראת נורא" אמר רון עם פה מלא באוכל.
"עזוב אותי בשקט רון." אמרה ג'יני, היא לא שמה לב שכל שולחן גריפינדור מתלחשש ומסתכל עליה, היא הניחה שזה בגלל השמועה עליה ועל דין, אז היא הלכה משם מהר ככל שיכלה.
"אאוץ'!" אמרה ג'יני כשנתקלה בצ'ו.
"איי- אה, ג'יני. נו, איך עם דין?" שאלה צ'ו בכעס.
"אני לא עם דין. חוץ מזה, למה אכפת לך בכלל?"
"את... את חושבת שהיא לא יודעת?"
"מה? מי?"
"עזבי, היא לא רוצה לשמוע ממך." אמרה צ'ו והלכה משם במהירות, היא כעסה על ג'יני בשם לונה, ג'יני הייתה מבולבלת נורא.
"מה היא רוצה?" היא חשבה, "מי לא יודעת?"
ג'יני התקדמה משם בהליכה מהירה, אבל מחשבה אחת הייתה בראשה, ריח הוניל מאתמול, היא הייתה פיקחת, היא הבינה, אבל ניסתה לא לחשוב על זה.
"אני... אשאל אותה, כן, אני אשאל." אמרה ג'יני והלכה למגדל רייבנקלו, למרות שליבה אמר לה ללכת משם.
"איזו מן חידה מטופשת..." אמרה ג'יני כשעברה את הדלת לבית רייבנקלו ועלתה לחדרה של לונה.
"לונה? את כאן...?"
"לא... לא אל תלכי..." מלמלה לונה, ג'יני הניחה שזה מתוך שינה.
"לונה...?"
"אההה!"
"א-אני מצטערת, לא התכוונתי להבהיל אותך-"
"אה, זאת את ג'יני, תירגעי לא הבהלת אותי, סתם סיוט."
"על מה הסיוט?" שאלה ג'יני בחיוך, לונה לא חייכה.
"פשוט תגידי שאת נפרדת ממני וזהו." אמרה לונה וקולה רעד, ג'יני הייתה מבולבלת, אבל גם הבינה הכל.
"מה? לונה אני לא-"
"פשוט תגידי שאת מעדיפה את דין על פני, אני אתמודד עם זה ואכבד אותך."
"לונה-"
"אני מבינה למה, ידעתי תמיד, והייתי בטוחה שטעיתי אבל צדקתי, את מבולבלת."
"לונה צאי מזה! אני ודין לא יחד!" אמרה ג'יני בצעקה עמוקה, לונה רק בהתה בה כמה שניות והתיישבה על המיטה.
"אוף, את לא מבינה איך פחדתי..." אמרה לונה כעבור כמה דקות וכיסתה את עיניה, דמעות נפלו על פניה.
"לונה שלי, חשבתי שלא תאמיני לשמועה הטיפשית הזאת, אני מצטערת שלא דיברנו על זה.." אמרה ג'יני והניחה את ידה על הכתף של לונה.
"את רואה את זה קל כל כך איכשהוא, אבל אני לא. ג'יני, כל שנייה ושנייה אני מפחדת שתעזבי אותי מתי שהארי יקרא לך פתאום ויגיד שהוא אוהב אותך."
"לונה, נו באמת, נראה לך שאני רואה את זה כל כך קל?"
"אז תגידי לי, אם הארי יבוא ויגיד שהוא אוהב אותך, מה תעשי?" שאלה לונה, שתיקה ארוכה המשולבת עם אנחה של ג'יני הייתה בחדר, זה גרם ללונה לדמוע עוד יותר.
"ג'יני, אם את לא מסוגלת פשוט תגידי לי, אני לא ילדה קטנה!"
"לונה.."
"באמת, אני אצליח."
"תפסיקי, לשנייה אחת, בבקשה." אמרה ג'יני, שתיקה ארוכה משולבת עם אנחה הייתה בחדר.
"לונה, אולי אני לא מסוגלת."
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
