"רולף, זה מחמיא לי אבל.." מלמלה לונה, היה נראה שרולף לא מקשיב לה בכלל, הוא התקרב אליה, לונה הייתה עוד יותר מבולבלת ממקודם.
"רולף..?" מלמלה לונה, רולף לא הקשיב לה, הוא המשיך להתקרב אליה ולבחון את פרצופה עד שהם התחברו.
רולף נישק את לונה.
"לא!" צעקה לונה כשדחפה את רולף ממנה, ראשו התנגש ברצפה.
"לונה! אני כל כך מצטער-"
"יודע מה, רולף? אני פשוט אגיד את זה."
"אגיד את מה?"
"אני..." מלמלה לונה, היא חשבה אלף פעמים אם פשוט לזרוק אותו או לא, אבל זה הציק לה, הוא הציק לה.
"אני לא מחבבת אותך, לא רציתי לצאת איתך, אני מצטערת." אמרה לונה, רולף היה בהלם, ויותר מזה, היה מובך.
"טוב.. תודה." אמר רולף, לפי המבט שלו הראה בבירור את הרגשות המעורבבים של לונה, אך היא העדיפה ללכת משם, להשאיר אותו לבדו.
"ג'יני, את עושה לי סחרחורת, אולי תדברי כבר?" אמרה הרמיוני כשראתה את ג'יני מתהלכת בכל חדר המועדון של גריפינדור וממלמלת לעצמה משהו.
"היא הייתה אמורה לחזור כבר!" אמרה ג'יני בקול גבוה, הרמיוני רצתה לצחוק.
"ג'יני! לונה מחפשת אותך!" אמר נוויל כשראה את לונה בכניסת לחדר המועדון.
"אני באה!" אמרה ג'יני ורצה לכיוונה של לונה, לונה רק עמדה שם, במבט מובך ועייף.
"בואי איתי." אמרה ג'יני ומשכה את לונה לחדר שלה, לונה לא הוציאה מילה.
"היי? את בסדר?" שאלה ג'יני כשעמדה מול לונה בחדרה.
"כן." אמרה לונה וקפצה על ג'יני בחיבוק חם, ג'יני הרגישה נוח בזרועותייה של לונה, וכך גם ההפך.
"את יכולה לספר לי.." לחשה ג'יני באוזנה של לונה, זה היה כאילו כתוב את כל מה שלונה מרגישה על ידיה, כאילו ג'יני קוראת פיסת נייר.
"אין מה לספר, באמת." אמרה לונה, היא בהחלט לא רצתה לספר לה על הנשיקה עם רולף, זו הייתה טעות, טעות גמורה שלא תחזור על עצמה.
"את יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?" אמרה ג'יני ושיחקה בשערה הבלונדיני של לונה, מה שגרם ללונה לצחקק.
"כן, אני יודעת." אמרה לונה ונשכבה על מיטתה של ג'יני, מרגישה בנוח כאילו זה החדר שלה, לא עניין אותה מי יבוא ומה יגידו על זה, היא שמחה מידי, לא היה לה אכפת מה יחשבו.
"לונה.. אולי כדאי שתלכי.." מלמלה ג'יני, כמובן שהיא לא רצתה שלונה תלך, אבל ההשלכות למעשים שלה היו ממשיים.
"אה.. טוב." אמרה לונה וקמה ממטיתה של ג'יני, בדיוק התכוונה לפתוח את הדלת.
"לונה..." אמרה ג'יני ותפסה בידה, ג'יני יכלה לקרוא את הקריאה לעזרה של לונה, היא לא ידעה בדיוק מה היא עושה.
"זה בסדר, ג'יני. אני מבינה למה אני צריכה ללכת, להתראות." אמרה לונה בחיוך חצי אמיתי, לג'יני נצבט הלב מלראות אותה מזייפת את הרגשות שלה.
"את כועסת?" שאלה ג'יני, התקופה עם לונה בלבלה אותה יותר מכל דבר אחר בחיים, חרדות ובחילות עלו במוחה כשהיא ידעה שכשהיא תצטרך לספר למשפחה שלה עליה, הקבלה לא תהיה יפה.
"לא, אני לא. אבל רולף הזה-"
"מה הוא?" שאלה ג'יני, לונה צחקה למבט מלא הקנאה של ג'יני.
"מעצבן, מאוד מעצבן." אמרה לונה, ג'יני התקרבה אליה ונישקה אותה.
"אנחנו נתראה בקרוב, לאבגוד."
"נתראה, ג'יני." אמרה לונה ודילגה משם חזרה למגדל רייבנקלו, מקווה לא לראות שם את רולף הפעם.
"נו, אחות, קצת שמחה, אה?" שאל פרד, החיוך שלו דיבר בשמו, הוא שם לב שיש משהו בין ג'יני ללונה, אבל הוא לא יכל להוכיח לאף אחד, בעיקר לא לעצמו.
"כן, לונה נחמדה." אמרה ג'יני בחיוך, הרמיוני פלטה צחקוק שהרגיז את רון.
"את לא תודי בחיים, אה?" שאל ג'ורג' , ג'יני קיוותה שזה לא מה שהיא חושבת.
"במה?"
"בקראש המטורף שיש לך על לונה, טיפשה אחת!" אמר פרד, ג'יני נהייתה אדומה, רון היה קצת בהלם מההודעה החדשה.
"ג'יני... זה נכון-? אני- טוב- זה פשוט-" מלמל רון, הוא לא ידע מה הוא אמור להגיד בשלב הזה.
"זה לא נכון, אידיוטים." אמרה ג'יני, מנסה להוציא את מיטב הקול שיכלה.
"זה כן, אני אוכיח." אמר פרד, ג'ורג' צחק.
"איך בדיוק?" שאל הארי, ג'יני לא הבינה מאיפה הארי חשב שהוא יכול להיכנס לשיחה.
"אני אמצא, אני תמיד מוצא."
"ראיתם? התאום הכי צנוע עלי האדמות, פרד וויזלי." אמר ג'ורג' , פרד נופף אליהם כאילו הוא מלכת אנגליה, ג'יני והרמיוני התפוצצו מצחוק, לי והארי הצטרפו אליהן.
"היי לונה!" אמרה צ'ו כשלונה נכנסה לחדר המועדון, עייפה מדילוגים.
"שלום, צ'ו. את נראת נרגשת, הכל בסדר?" שאלה לונה, היא התחרטה על זה מיד, היא אוהבת את צ'ו כחברה, אבל יש לה סיפורים ארוכים.
"טוב... אל תספרי לאף אחד, אבל..."
"מה קרה?"
"הארי, הארי פוטר מגריפינדור, נישק אותי.." אמרה צ'ו, לונה כמעט שברה את לסתה מההלם.
"את רצינית?! וואו, צ'ו.. תמיד ידעתי שתהיו יחד בסוף, הוא-"
"לונה... אנחנו לא ביחד, עוד לא התגברתי על..." אמרה צ'ו ודמעות דלגו מעיניה, לונה חיבקה אותה.
"זה בסדר צ'ו, את לא חייבת." אמרה לונה, צ'ו חייכה ותפחה על ידה של לונה.
"תודה לונה, את תמיד יודעת לעודד." אמרה צ'ו, לונה לא הספיקה להודות לה לפני שהיא יצאה מחדר המועדון בסערה, לונה עלתה לחדרה.
"למה זה לא יכול להיות פשוט יותר, היא מתביישת בי?" חשבה לונה כשהתכבלה עם הפיג'מה הורודה שלה, מנסה למחוק כל זכר מהלילה האחרון, הנשיקה עם רולף לא קרתה בשבילה, וג'יני לא צריכה לדעת.
"אתן מתכוונות להישאר פה לנצח?" שאל רון כשראה שהרמיוני וג'יני עוד מדברות בחדר המועדון.
"כן, כנראה שכן." אמרה ג'יני, הרמיוני סטרה לה קלות.
"אם כבר מדברים, מה השעה?" שאלה הרמיוני, רון מלמל משהו לא ברור, ג'יני לא הבינה כלום ממה שהוא אמר אך נראה שהרמיוני הבינה מיד.
"מאוחר... בואי נלך לישון, ג'יני." אמרה הרמיוני, ג'יני הנהנה, לא היה לה מצב רוח להתווכח איתה על זה, במיוחד לא עכשיו.
"וויזלי, לכי לישון!" אמרה אחת השותפות לחדרה של ג'יני.
"שנייה!" אמרה ג'יני כשסירקה את שערה, כל פיסה ופיסה של שערה מהשיער הג'ינג'י שלה.
"השיער שלך נראה מדהים, מושלם, מהמם, עכשיו תלכי לישון כבר!" אמרה עוד אחת מהשותפות של ג'יני לחדר, ג'יני פלטה אנחה ארוכה ונכנסה למיטה, בלי שום מחשבה חוץ מלונה, איך שהיא גירשה אותה ככה, כמובן שללונה היה קשה, ראו את זה, זו הייתה טעות.
"אוח..." מלמלה ג'יני ונשכה את שפתיה, מנסה לחשוב על איך לפצות אותה.
איך להיות טובה יותר בשבילה.
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romansaג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
