ג'יני וויזלי קמה בבוקר עם תחושת חוסר, היום לא תדבר עם חברתה הטובה, שכבר מזמן הפכה ליותר מחברה.
אך אי אפשר להאשים אותה, העלמה וויזלי הייתה פגועה, אף אחד לא הבין את משמעות הדבר.
רק לי, פרד וג'ורג' ידעו, ג'יני לא ידעה שצ'ו גם ידעה, אבל זה לא היה משנה, ג'יני שנאה את התחושה, הבגידה הזאת.
"בוקר." אמרה ג'יני, שהתארגנה יותר מהר שחשבה, אך קמה מאוחר, הרמיוני חיכתה לה בחדר המועדון.
"בוקר טוב, ג'יני. את באה לאכול?" שאלה הרמיוני, ג'יני הנהנה והלכה עם הרמיוני, שנראתה עייפה במיוחד.
"הרמיוני וג'יני, אנחנו יכולים לשאול אתכן שאלה?" שאל רון, הרמיוני וג'יני הנהנו תוך כדי שהן מתיישבות מול הארי ורון.
"ג'יני, לקחת את פיג?" שאל רון, ג'יני נחנקה מהשתייה שלה.
"זה פיגווידג'ן. ואיך אתה יודע שזו אני?" שאלה ג'יני, רון חייך ברשעות.
"רק לך הוא מקשיב בלי להתחרפן, אולי גם להארי קצת, אבל את היחידה שמצליחה לגרום לו לשלוח מכתבים, הייתי צריך לשלוח מכתב לביל היום והוא לא היה שם." אמר רון, הרמיוני התפלאה מההסבר הדי הגיוני שלו.
"כן, הייתי צריכה לשלוח מכתב לצ'ארלי." אמרה ג'יני והמשיכה לאכול, רון נאנח בכעס.
"והרמיוני, את לקחת את הדוויג?" שאל הארי, הרמיוני צחקקה.
"כן, הייתי צריכה לשלוח מכתב להורים שלי. אני מניחה שגם אתה היית צריך לשלוח מכתב 'לביל' , אני צודקת?" שאלה הרמיוני, רון האדים מעט.
"לא, הייתי צריך לשלוח מכתב לרך-כף." אמר הארי, הרמיוני הבינה את הנזק שעשתה והאדימה גם היא, ג'יני הייתה מבולבלת.
"מי זה רך-כף?" שאלה ג'יני, עכשיו הפרצופים של החבורה נראו כמו פסטה בולונז. (ה.כ נראה לי שכבר הבנתם שאני רעבה בערך כל הזמן)
"אה... זה-"
"זה ממש לא עניינך, ג'יני, די לדחוף את האף." אמר רון, ג'יני זרקה עליו כף של גבינת פרמזן מגורדת, רון נאנח בכעס שוב.
לונה קמה שדמעות היו בעיניה, ככל הנראה היא נרדמה בוכה, אף אחד מהשותפות שלה כבר לא היו בחדר, אז היא הייתה בטוחה שאיחרה.
"לונה! חיכיתי לך! בואי, אנחנו כמעט מפספסות את הארוחה!" אמרה צ'ו ותפסה בידה של לונה, הן רצו במעלה המדרגות אל האולם הגדול, שם כולם כמעט סיימו לאכול.
המבט של לונה תפס את של ג'יני, לונה ניסתה לחייך בעצבות כשג'יני הורידה את מבטה.
"מה קורה?" שאלה צ'ו כשראתה שלונה לא נגעה באף אחד מהמאכלים שבשולחן.
"כלום." שיקרה לונה, רוצה רק לסיים את היום שלה ולדבר עם ג'יני, בתקווה שהיא תקשיב לה.
"אני זזה לשיעור, נתראה." המשיכה לונה, צ'ו חייכה אליה ולונה הלכה משם.
שיעור שיקויים התחיל, פרופסור סנייפ חילק את התלמידים לזוגות שוב.
"המ... לאבגוד, את עם רובינס." אמר סנייפ, דמלזה רובינס חייכה אל לונה ולונה חייכה חזרה, גורמות למבטים קנאיים מצדה של ג'יני.
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
