השעה 4 בצהריים, לונה לאבגוד עוד ישנה על גופה של ג'יני וויזלי, ולמרות שלונה לאבגוד נהגה ללכת בשנתה כשנרדמה, עם ג'יני היא לא הרגישה שום דחף לקום, היא הרגישה שלווה.
"לונה... לונה..." מלמלה ג'יני שבדיוק קמה, לונה רק התהפכה על זרועותייה של ג'יני.
"לונה... צריך לזוז..." אמרה ג'יני, אך לונה לא הקשיבה, היא לא רצתה ללכת, היא הרגישה שיש לה את כל מה שהיא רצתה מהשנה הראשונה שלה בהוגוורטס.
"לא רוצה.." מלמלה לונה, חצי ישנה.
"את כזאת מקסימה.." מלמלה ג'יני לאחר צחקוק קטן.
"ג'יני וויזלי! איפה את לעזאזל?!" שאל קול מוכר, זה היה רון, ג'יני מיהרה להרים את לונה, למרות שהן היו כמעט באותו הגובה, לונה הייתה קלילה.
"מה... מה קרה?" שאלה לונה, ישנונית.
"אין זמן, אנחנו הולכות לבית רייבנקלו, עכשיו!" לחשה ג'יני באוזנה של לונה, לונה ירדה מאחיזתה אך החזיקה בידה של ג'יני.
"אם כך, בואי נזוז" אמרה לונה ודילגה, ג'יני תמיד דילגה עם לונה כשרצתה, אבל היום זה הרגיש... אמיתי.
"ברוכה הבאה לבית רייבנקלו, למרות שהיית כאן כבר" אמרה לונה, ג'יני חייכה ונישקה את לונה.
"לו- ג'י- אני- מה לעזאזל?!" שאלה צ'ו, ג'יני (הגאונה שלנו) שכחה שהיא במקום שנחשב ציבורי לתלמידי רייבנקלו, והרגישה מזליסטית כשראתה שצ'ו הייתה היחידה שהייתה שם.
"צ'ו-"
"בבקשה אל תספרי!"
"וואו... זה הרבה לעקל.." אמרה צ'ו, לונה הסתכלה עליה בעיניים מתחננות.
"טוב, אני לא אספר, בשבילך לונה." היא אמרה
"תודה רבה, צ'ו!" אמרה לונה, היא העריכה את מה שהיא עשתה, אבל השתדלה להימנע מלדבר איתה, היא תפסה בידה של ג'יני והביאה אותה לחדרה.
"אחלה חדר יש לך" אמרה ג'יני והתיישבה על המיטה
"ג'יני, היית פה כבר" אמרה לונה וצחקקה, זה העלה חיוך על הפנים של ג'יני כשנשכבה על גבה.
"בחיים לא חשבתי שתאהבי אותי" אמרה לונה כשנשכבה לידה.
"מה זאת אומרת?" שאלה ג'יני, מבולבלת.
"ג'יני, אהבתי אותך משנה ראשונה, שנאתי את הארי על זה שאהבת אותו, אפילו קניתי את המשקפיים האלה כדי לנסות להרשים אותך.." אמרה לונה, ג'יני הניחה את ידה על לחייה של לונה ונישקה אותה.
"תמיד חשבתי שאת מגניבה ומיוחדת, אל תשכחי שהיית החברה הכי טובה שלי" אמרה ג'יני, לונה חייכה למראה פניה.
"אני אזוז, רון במילא יהרוג אותי" אמרה ג'יני ונישקה את הלחי של לונה, תוך שתי שניות היא כבר לא הייתה שם.
"אני מזליסטית..." חשבה לונה.
"איפה היית?" שאל הארי כשניסה להרגיע את רון.
"למה זה עניינך?" שאלה ג'יני, שמחה שהתגברה על הקראש הלא-מוסבר שלה על הארי, ועם להגיד את האמת, היא התגברה כבר מזמן, פשוט הכחישה.
"מה יש?" שאלה ג'יני והסתכלה על הרמיוני במבט מאיים, היא השפילה את מבטה.
"הרמיוני, את-"
"איך?!" שאל רון בצעקה עמוקה.
"איך מה? מה אתה רוצה?" שאלה ג'יני בקול אדיש.
"את יוצאת עם דין תומאס!" אמר רון, דין היה בחדר המועדון עם שיימוס.
"מה?!" שאלו ג'יני ודין בו זמנית, שיימוס נראה מבולבל.
"אז, לחבר הכי טוב שלי יש חברה?" שאל שיימוס, הקול שלו נשמע שונה.
"לא, אני וג'יני לא יוצאים!" אמר דין
"זה שקר! יש לי תמונה שלכם!" אמר פרד שהגיע משום מקום עם ג'ורג'. תמונה? מה לעזאז-?
שיט.
הלילה שדין נישק את ג'יני.
"זה... זה ערוך!" אמר דין, מנסה להישמע כמה שיותר אמין, למרות שהטון האמין שלו אבד מזמן.
"ג'יני, את יכולה לספר לנו!" אמר הארי, שניסה לשמור על הטון הכי רציני שלו, למרות שכל מה שהוא רצה היה לצחוק לרון בפרצוף.
"אוקיי, אולי התנשקנו, אבל אנחנו לא יחד!" אמרה ג'יני
"התנשקתם?!" שאל רון, כועס מאוד.
"מה הבעיה שלך? זה לא החיים שלך!" אמרה ג'יני
"ג'יני צודקת, רונלד. תתנהג יפה." אמרה הרמיוני, רון גלגל עיניים.
ג'יני לא שמה לב למבטים שנועצים בה האנשים בחדר המועדון, היה ברור שהשמועה הולכת להתפרץ מהר יותר משחשבה.
אבל, לונה. מה יקרה כשלונה תשמע?
"לא קרה בינינו כלום! תעזבו אותי!" אמרה ג'יני
"מה שתגידי, יש ארוחת ערב עוד מעט, את באה?" שאלה הרמיוני, שלא התעניינה בנושא השיחה על ג'יני ודין, היא ידעה את האמת.
"הרמיוני, אני אשמח לדבר עם ג'יני, לבד." אמר דין, הוא ידע שהוא רק עוזר לשמועות להתפשט, אבל הוא הרגיש כאילו הוא חייב.
"אמממ... טוב, כן, בסדר." אמרה הרמיוני
"לא! לא בסדר בכלל!" אמר רון, ג'יני גלגלה עיניים ויצאה מחדר המועדון עם דין.
"מה רצית?" שאלה ג'יני כשהם הגיעו לאולם הגדול, לא היה שם אף אחד.
"ג'יני... אני ושיימוס יוצאים." אמר דין, ג'יני לא הייתה מופתעת כמו שדין ציפה שהיא תהיה.
"נו, ו..?" שאלה ג'יני, דין היה מופתע.
"ג'יני, את לא ראית שזה פגע בו? כן, נישקתי אותך כי... טוב, הייתי חייב מישהי מהצד, כדי שהבית ספר לא יחשוד..." אמר דין, ג'יני חשבה שזה הסיפור הכי גרוע שהיא שמעה בחיים.
"גם לי יש מישהי-"
"מישהי?"
"התכוונתי מישהו!" אמרה ג'יני והדגישה במיוחד את החלק של ההוא, אבל בסופו של דבר הרגישה כי היא לא צריכה.
"לא, אתה שמעת נכון, זאת לונה." אמרה ג'יני, גם דין לא היה כזה מופתע.
"מה נעשה? אני לא רוצה שהיא תשמע שאני ואתה זוג, היא... היא תיפגע! אני לא רוצה לפגוע בה!" אמרה ג'יני, דין חשב שזה די חמוד וצחקק.
"את לא תפגעי בה, מה שלא יודעים לא כואב, והיא לא תדע, ואנחנו לא ביחד." אמר דין, ג'יני רק הנהנה כשקלטה שהדלת חצי פתוחה, רון והארי עומדים שם, מביטים בג'יני ודין, אך מרחוק.
"אנחנו. לא. יחד." אמרה ג'יני כשיצאה מהאולם הגדול הריק, זה היה די מוזר לראות אותו ריק, בהתחשב בעובדה שבדרך כלל יש שם המון תלמידים, שאוכלים ועושים רעש.
"כן רון, הוא לא הטיפוס שלה!" אמר הארי
"ואתה חושב שאתה הטיפוס? אוך, בנים..." אמרה ג'יני, הארי נהיה אדום כמו עגבנייה.
"הם... מה?!" שאלה לונה, צ'ו סיפרה לה על השמועה המתגלגלת, שהגיעה די מהר לבית סלית'רין, בעיקר לפנסי פרקינסון, שהעבירה לפדמה פאטיל, ופדמה כמובן, העבירה לכמעט כל רייבנקלו.
"אני מצטערת לונה..." מלמלה צ'ו בקולה העדין.
"זה... זה בסדר, אלו רק שמועות, אני לא מאמינה שג'יני תעשה את זה, היא אמינה, אני אלך אליה." אמרה לונה ויצאה מחדר המועדון, היא לקחה את רגליה וחזרה למקום שבו ג'יני והיא נרדמו לפני כמה שעות, היא לא רצתה לדבר עם ג'יני, מה היא תגיד? היא הייתה צריכה לחשוב, עמוק.
שנאה עצמית תקפה את כל גופה, חשבה שהיא פטי מאמין, אבל למה זה מגיע לה?
לונה פלטה אנחה ארוכה ונשכבה על אותו העץ עד שנרדמה, עברו שעות ואף אחד לא שם לב שהיא נעלמה, והיא רק ישנה שם, במקום הזה.
גן העדן הפרטי שלה,
שרצתה שיהיה גם של ג'יני.
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
