הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)

אפילוג :)

ג'יני התהלכה בסלון הבית שלה בחופשת הקיץ, היא הודיעה לאחיה שהיא רוצה לספר להם הודעה חשובה, כולם הסכימו לקחת רגע של מנוחה ולהסכים להקשיב לה, לונה שלחה לה מכתבי עידוד כל השבוע, זה עזר לה.

באותו היום היא הייתה די לחוצה, ממשיכה להתהלך בסלון בזמן שהיא מחכה לאחרון אחיה שיגיע כדי שתוכל לספר להם את ההודעה החשובה שהבטיחה.

"אתם באים?!" היא צעקה בקול, קולה רעד מעט.
"כן, אחות!" צעק פרד, כל אחיה ישבו בסלון מלבד פרד וג'ורג', שכנראה עבדו על עוד מתיחה.

לאחר כמה דקות פרד וג'ורג' התעתקו אל הסלון, מתיישבים ליד ארתור ומולי וויזלי, הוריהם.

"אז, עכשיו שפרד וג'ורג' הואילו בטובם להגיע-"
"היי!" הם צעקו אליה, ג'יני צחקקה מעט.
"בסדר, אני צריכה לספר לכם משהו, משהו חשוב." אמרה ג'יני ברצינות מוחלטת, צ'ארלי חייך, הוא ידע מה הולך לבוא.
"ג'יני, יקירה, את יכולה לספר לנו הכל." אמרה מולי, ג'יני נשמה נשימה עמוקה.

"טוב, אממ- בעיקרון- בעיקרון, אני נמשכת לנשים." אמרה ג'יני, הייתה שתיקה רועמת בחדר.

"יפה מאוד, ג'יני, אני תומך בך." אמר צ'ארלי, הוא תמיד היה חייב להגיד את המילה הראשונה, ג'יני שנאה את זה ברוב הפעמים, אך הפעם דווקא שמחה שזה היה הוא, ולא פרסי, שגם ככה לא נמצא.

"את יודעת שאנחנו תומכים בך, אחות!" אמר פרד, זה היה ברור מאליו שהוא יקבל אותה, הוא בעצמו מהקהילה.
"כן, אחות, כמו שקיבלתי את פרדי, אני מקבל גם אותך." אמר ג'ורג' , ג'יני חייכה אליהם.

"זה בסדר מבחינתי." אמר ביל בחיוך, ג'יני חייכה גם אליו, נשארו רק הוריה ורון להגיב על ההודעה.

"טוב." אמר רון באדישות, ג'יני הסתכלה עליו במבט מבולבל.
"טוב?"
"כן, טוב. לא באמת אכפת לי, ג'יני, תעשי מה שאת רוצה." הוא אמר, הולך חזרה אל הארי והרמיוני, שישבו וחיכו בחדרו של רון.

"הוא מוזר." לחש פרד לג'ורג' , ג'ורג' הנהן בהסכמה.

ארתור הנהן בשקט והלך למטבח, מולי ממלמלת דברים כשקמה אחריו.

"ג'יני, יקירה, את יודעת שאנחנו- טוב, אני מקבלת אותך בכל מצב, אבא שלך קצת נסער, זה בא בהפתעה." אמרה מולי, ג'יני השפילה את מבטה והנהנה.
"זה בסדר, יקירתי, אני רק אדבר איתו קצת והוא יבין." המשיכה מולי, ג'יני הרגישה מושפלת.

"היי, ג'יני?" אמר צ'ארלי, ג'יני הפנתה את מבטו אליו ולשאר אחיה, מלבד רון שהלך לחדרו, ופרסי שעזב.
"רוצה שנשחק קווידיץ'? את יודעת, כולנו." הוא אמר, אחיה הנהנו.
"וואו, לא שיחקתי קווידיץ' הרבה זמן, שמעתי שאת טובה בזה, אחות." אמר ביל, ג'יני צחקקה, המבט המושפל כבר לא היה על פניה.
"לא, אני צריכה לעשות משהו לפני זה." היא אמרה, אחיה הנהנו.
"כשתסיימי, אנחנו נהיה בחוץ, תבואי לשחק, יהיה כיף." אמר ג'ורג', פרד הנהן בהסכמה.

ג'יני עלתה לחדרה, שולפת חתיכת נייר ועט נוצה ומתחילה לכתוב.

"לונה אליזבת לאבגוד.
עשיתי את זה, סיפרתי להם.
הם קיבלו את זה די טוב, למען האמת, חוץ מאבא ורון, הם די מתעלמים ממני עכשיו.
אבל לא באמת אכפת לי, אמא, ביל, צ'ארלי, פרד וג'ורג' קיבלו אותי, אז זה בסדר, הם הרוב.
אמא אומרת שאבא יהיה בסדר עם זה, ולרון אין ממש ברירה, אבל זה בסדר, אף פעם לא חיבבתי אותו במיוחד.
אני צוחקת, הוא אחי בכל זאת, אבל אני מכחישה את זה.
תודה על כל המכתבים, קראתי את כולם, אני שמחה שהצלחת לגרום לפיגווידג'ן לשלוח אותם, הוא לא מתחבר עם כולם, וגם אם כן, הוא די קופצני.

אוהבת אותך,
ג'יני."

"היי ג'יני, את באה לשחק?" שאל פרד כשנכנס אל חדרה של ג'יני.
"כן, אני רק צריכה לשלוח מכתב למישהי." אמרה ג'יני, פרד חייך ויצא מהחדר.

"היי, חמוד, תוכל להעביר את זה ללונה?" שאלה ג'יני את פיגווידג'ן, שקפץ משמחה.
"אני אקח את זה ככן," היא אמרה והצמידה את המכתב לרגליו עד שאחז בו, "אתה יודע מה אתה צריך לעשות." היא המשיכה, פיגווידג'ן עשה סיבוב באוויר לפני שעף אל מחוץ לחלון הבית, ג'יני הסתכלה עליו בחיוך.

"היי!" היא צעקה מהחלון כשראתה את אחיה משחקים קווידיץ'.
"אני בא אלייך, שבי על החלון!" צעק אליה צ'ארלי, ג'יני עשתה כדבריו, ותוך כמה שניות הוא עף אל חלונה והוריד אותה אל החצר.

"נו, משחקים?"

●●●●●●●●●●
קולולוש הפעם זה הסוף האמיתי, לא יהיו עוד פרקים מיוחדים.

אגב, אני מתחילה לכתוב סיפור חדש, קוראים לו "Dear Twin, I'm Sorry" ואני כנראה אעלה את הפרק הראשון היום, אשמח שתקראו אותו, אם תרצו :)

מקווה שנהנתם מהסיפור!