"לונה לאבגוד! קומי!" אמר פרופסור פיליוס פליטיק, ראש בית רייבנקלו, שמצא את לונה ישנה ליד העץ, היא קמה בבהלה.
"פ-פרופסור?!"
"תלכי מיד לפני שאני משנה את דעתי וקורא לפרופסור דמבלדור!" אמר פיליוס, לונה קמה משם ומיהרה ללכת, למרות ראשה המסוחרר.
"אה- סליחה, חייבת לזוז" אמרה לונה כשהתנגשה בתלמיד גריפינדור, הפנים היו מוכרות.
"את לונה לאבגוד, נכון?"
"כ-כן, זאת אני"
"אני שיימוס פיניגן, את חברה טובה של ג'יני, אה?"
"אמממ.. כן, אני מניחה שכן.."
"אני מניח שכבר שמעת עליה ועל דין, נכון?" שאל שיימוס, לונה עקמה את פרצופה.
"אתה מתכוון לילד הגבוה עם השיער השחור מגריפינדור?"
"כן, זה דין, ראית אותם ביחד, אני מניח.."
"אני... לא בדקתי אם הם ביחד, ראיתי אותם מדברים פעם."
"אבל-"
"היה נחמד להכיר שיימוס, אבל אני חייבת לזוז." אמרה לונה וחלפה משם בהליכה מהירה, עברה ליד מגדל גריפינדור, שם ראתה את ג'יני ודין מדברים, היא ניסתה להתעלם מהעובדה שהיא שיקרה לתלמיד שעד לפני רגע לא ידעה מה שמו אך בעיקר ניסתה להתרחק מדין וג'יני כמה שיותר, היא ראתה את ג'יני אוחזת את ידה בכתף של דין, היא לא ידעה מה היא מרגישה ולכן המשיכה ללכת עד שהגיעה למגדל רייבנקלו, משתדלת להיות נטולת מחשבות.
"תודה, ג'יני. עזרת לי מאוד.." אמר דין, קצת לחוץ.
"אל תדאג, הוא יאמין בסוף!" אמרה ג'יני, שניהם ניסו לשכנע את שיימוס שהם לא יחד, אבל שיימוס עקשן, ולא היה מוכן להקשיב.
"אני מקווה, את יודעת איך הוא, נורא עקשן.." אמר דין, מאוכזב.
"כן..." אמרה ג'יני והניחה את ידה על הכתף של דין, ניחוח נעים התפשט בחדר.
"אתה.. מריח את זה?" שאלה ג'יני, מרחרחת כל פינה בכניסת הבית.
"מה?" שאל דין, שלא הבין כלום.
"זה וניל..." מלמלה ג'יני, דין הסתכל עליה במבט מבולבל.
"טוב, לא משנה, אני כנראה עייפה.. לילה טוב דין." אמרה ג'יני והלכה משם אל חדרה, ריח הוניל המתוק עוד מפוזר באפיה, והיא מנסה להתענג עליו כמה שיותר.
"היי ג'יני! עשית את השיעורים?" שאל קולין, ג'יני רק הנהנה בשקט ועלתה לחדרה, מנסה להיזכר מאיפה היא מכירה את הריח המתוק.
"זה פשוט מסחרר..." היא חשבה, היא התאמצה להיזכר, מאיפה זה?
"לא... לא משם... מתי הרחתי את זה?" היא מלמלה לעצמה בדרך לחדרה.
"ל... לונה?"
כן, לונה. ריח השיער של לונה. איך היא לא עלתה על זה קודם?!
"אוף נו, יש מלא ריחות וניל בעולם, אין סיכוי שזאת תהיה דווקא היא מכולם!" אמרה ג'יני, למרות שעמוק בלב היא ידעה שזאת היא, אין ריח וניל המשתווה לריח הוניל מהשיער של לונה, בחיים גם לא יהיה, לא בשבילה לפחות.
ג'יני נשכבה במיטתה, מסתכלת על התקרה ועל התמונה שלה עם נוויל ולונה שישבה על השידה.
"חברים.." היא מלמלה לעצמה, נזכרת בכל החוויות שג'יני עברה עם לונה, ושנוויל עבר עם שתיהן.
"הלוואי שיכולתי לדעת מה עובר לך בראש מאחוריי הרעמה הבלונדינית, הלוואי שהיית מספרת לי..." חשבה ג'יני, היא רצתה לחדור כל חומה שהייתה, לצאת מהארון בפני כולם, לספר לכולם על המשיכה שלה לנשים, היא בעצמה לא ידעה מה המשיכה המינית שלה, וגם לא הקדישה זמן לחשוב על זה, אבל היא ידעה בבירור שהיא אוהבת את לונה.
"פשוט תגידי לי..." מלמלה ג'יני, מלטפת את התמונה ומניחה אותה בשידה בחזרה, שוכבת לישון עם המון מחשבות בראשה, אבל מחשבה עיקרית אחת,
ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות,
מקסימה כזאת, עם פשוט ניצוץ בעיניים,
לונה אליזבת לאבגוד.
●●●●●●●●●
שלומות לכם, כתבתי פרק די קצר כי לא ידעתי איך אני אמורה להמשיך מאותו הקטע, מקווה שתאהבו :)
YOU ARE READING
הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)
Romanceג'יני וויזלי ולונה לאבגוד תמיד היו חברות טובות, מאז השנה הראשונה שלהן כשהן נפגשו ברכבת. ג'יני אהבה את הארי, כולם ידעו זאת, אפילו לונה. אך מה קורה כשג'יני מרגישה שזה לא נכון?
