הלב שלי, ואולי שלך. (ליני)

פרק 9- רק אני ואת .

"את... מה?" שאלה לונה, נימה רועדת הייתה בקולה, ג'יני לקחה נשימה עמוקה.
"אנימצטערתואנייודעתשאתלאמחבבתאותיאבל-" אמרה ג'יני, היא דיברה כל כך מהר שדמעות נפלו מעיניה.
"וואו ג'יני, תירגעי..." אמרה לונה והעבירה את ידה על הלחיים המלאות דמעות של ג'יני.
"כן... להירגע..." מלמלה ג'יני
"אני... את ישנת בלילה?" שאלה לונה, מנסה לבדוק ב200% שהיא לא אומרת סתם.
"כן, כן ישנתי, לונה אני-"
"את בטח מרגישה רגשות מעורבבים ולא יודעת מה את צריכה לעשות, נכון?" שאלה לונה
"כ-כן, איך את יודעת?" שאלה ג'יני
"טוב, ככה הרגשתי כשיצאתי מהארון בתור פאנסקסואלית, ג'יני" אמרה לונה, ג'יני הייתה בשוק, היא בכלל לא ידעה שלונה פאנסקסואלית, מה זה אומר בעצם?
"את... פאן? למה לא אמרת לי?" שאלה ג'יני, לונה חייכה והסמיקה בטירוף.
"אני מניחה שלא חשבתי על זה, רק אבא יודע, הוא קיבל את זה יפה מאוד" אמרה לונה
"לונה... מה אני אמורה לעשות עכשיו?" שאלה ג'יני
"מה שאת רואה לנכון בשבילך, גם אם זה להיות עם הארי, אני אהיה מאושרת בשבילך" אמרה לונה תוך כדי שהיא משחקת בשערה האדמוני של ג'יני.
"איך את מצפה שאני אגיד 'אני אוהבת את הארי' כשאת פשוט משחקת לי בשיער בחיוך מקסים?" שאלה ג'יני, לונה צחקקה והסמיקה.
"ואת... את אוהבת את הארי?" שאלה לונה, שעוד לא הפסיקה לשחק בשערה של ג'יני.
"לא יודעת... חשבתי על זה, אולי התרגלתי לרעיון הזה שהארי הוא הבן אדם ש... טוב, גורם לי להרגיש ככה" אמרה ג'יני, לונה הייתה מבולבלת.
"תלכי לקולין, תעשי איתו את השיעורים בתורת הצמחים ותפגשי אותי בשבע במגדל אסטרונומיה, אוקיי?" אמרה לונה, ג'יני הנהנה והלכה משם, הלב של לונה התפוצץ מאושר.

נ.מ לונה
זה היה לגמרי הזמן המתאים לספר לה, אבל זה היה מספיק ברור? הכוונה, מה אם היא לא הבינה מזה שיש לי רגשות אליה? אני הייתי מבינה, אבל ג'יני... היא מיוחדת, אנחנו לא אותו הדבר והמוחות שלנו עובדים בצורות שונות לגמרי, אני אוהבת את זה בה, אני מקווה שהיא הבינה.

נ.מ גוף שלישי
השעה כמעט שבע, לונה לאבגוד מתארגנת לפגישה שלה עם העלמה ג'יני וויזלי, היא לבשה חצאית חמודה בצבע תכלת בוהק, ותכשיט יפה לשיער. לעומת חולצתה, שהייתה רק סוודר רגיל של בית רייבנקלו.
ג'יני לבשה טרנינג בצבע אדום, וסוודר שמצוייר עליו אריה.
לאחר שג'יני וויזלי הכינה את שיעורי הבית שלה עם קולין קריווי, היא לא בזבזה אף לא שנייה בלי לחשוב על הפגישה שלה עם לונה ולהתארגן.

"שלום, ג'יני וויזלי, הגעת." אמרה לונה שישבה בקצה המגדל ובהתה בנוף.
"כמובן שהגעתי, לא הייתי מפספסת" אמרה ג'יני, חיוך התפשט על פרצופה של לונה.
"את יודעת, אני באה לפה בחג במולד, כשיורד שלג, אני אוהבת לצפות בו מכאן..." אמרה לונה
"שלג, לבן כמו השיער שלך, ורך כמו השפתיים שלך..." חשבה לעצמה ג'יני
"את חושבת כך?" שאלה לונה, ג'יני קלטה שהיא אמרה את זה בקול.
"טוב, כן, אני חושבת ככה.." אמרה ג'יני, לונה חייכה והסתכלה על עיניה של ג'יני.
"שלג תמיד הזכיר לי אהבה, הוא מתערם על האדמה, נמס בסופו של דבר, ומשאיר לי רק את עצמי, מחכה לפעם הבאה..." אמרה לונה, ג'יני החזירה לה מבט.
"זה... זה נורא עמוק." היא אמרה
"כן, כן..."

"למה רצית לדבר?" שאלה ג'יני אחריי כמה שניות של שתיקה.
"מה אנחנו?" שאלה לונה
"מה..?" שאלה ג'יני בקול תמים.
"אני מחבבת אותך ממש, ג'יני וויזלי." אמרה לונה וחיוך התפרש על פניה.
"את כזאת מקסימה לונה..." מלמלה ג'יני.
"אני לא אוהבת תירוצים, אני מחבבת אותך, אבל רק תגידי לי מה את מרגישה..." אמרה לונה
"מבולבלת, עייפה, מגעילה, מאוכזבת, ולא לשכוח מאכזבת-"
"ג'יני, אני דיברתי מה את מרגישה אליי, אבל אם את בכל זאת רוצה לדבר על הדברים האחרים שאת מרגישה-"
"לונה, אני מרגישה את כל זה כי אני מחבבת אותך, אבל אסור לי.."
"ג'יני.." אמרה לונה והניחה את ידה על הכתף של ג'יני, "אני אבין אם את לא רוצה-"
"את לא מבינה, אה? אני רוצה, זאת הבעיה שלי.." מלמלה ג'יני, לונה הרגישה מבוישת.
"את.. את רוצה אותי?"
"כן, לונה לאבגוד, אני רוצה אותך." אמרה ג'יני.

גל של קור התפשט על כל גופן של הנערות הצעירות, גל של קור שאומר להן להתקרב, וכך גם הרוח מקרבת את לונה לידה של ג'יני, הנערות מתחברות לנשיקה, ומרגישות כאילו הזמן עצר.

"ג'יני.." מלמלה לונה
"לונה, אני באמת רוצה אותך.." אמרה ג'יני, לונה חייכה והדביקה נשיקה ללחייה של ג'יני.
"מה זה אומר עלינו?" שאלה ג'יני
"מה את רוצה שזה יגיד?" שאלה לונה
"לונה, אם הייתי יכולה הייתי עוצרת את הזמן ובורחת איתך לכל מקום שתרצי, אבל-"
"את לא רוצה לספר בגלל האחים שלך, נכון?" שאלה לונה
"את חכמה, אמרו לך פעם?" שאלה ג'יני, לונה צחקקה.
"זה אומר כן?" היא שאלה
"כן, פרסי הוא... הוא לא יקבל אותי, אני בטוחה בזה. וגם... גם רון יקח את זה קשה, ואבא מושפע ממשרד הקסמים..." אמרה ג'יני והנמיכה את קולה, לונה הניחה את ידה על כתפה.
"אולי זה באמת לא כדאי, משפחה זה הכי חשוב.." אמרה לונה
"לונה, את חשובה לי, אני לא אוכל להסתיר את זה כל החיים" אמרה ג'יני
"הממ.."
"אולי... אולי אף אחד לא צריך לדעת? רק אני ואת!" אמרה ג'יני
"אם זה מה שאת רוצה, אני אשמח." אמרה לונה, ג'יני נישקה את לחייה, לונה הסמיקה.
"כבר מאוחר, אולי כדאי שאני אזוז.." אמרה לונה וחייכה, תוך כמה שניות היא כבר לא הייתה שם והשאירה את ג'יני לבדה לחשוב על מה שקרה, על מה שהן עכשיו, היא שמחה שהיא הבינה סוף סוף מה היא..

אבל זה באמת היה הדבר הנכון?