אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 0: לילה ארוך | חלק שני

כשצוקו חוזר מביקורו בספינת האוויר אל חבריו רואה מהומה קטנה מתחוללת שם- אש כחולה נשלחת לכל עבר. אזולה.
"צוקו!" קוראת קטרה כשהיא רואה אותו והוא כבר רץ לעבר אחותו.
"מה? מה קרה?!" שואל צוקו.
"היא חטפה קריזה!" אומר סוקה בפאניקה.
"זו לא סתם קריזה..." ממלמל צוקו.
הוא רץ אל אזולה שעדיין כבולה- צורחת ויורקת אש. הוא עובר דרך אש שלה, רוכן אליה ואוחז בה בחוזקה. הוא מתיישב, עוטף אותה ולא משחרר. עיניו נעצמו.
"עזוב אותי!" היא נאבקת מעט והמרפק שלה פוגע בפצע הפתוח של צוקו, הוא פולט אנקת כאב חזקה ומשחרר לרגע, מרוב כאב, את אחיזתו. אך הוא חוזר לאחוז באזולה כעבור רגע קט.
"די... די..." הוא לוחש לה, "די... הכל בסדר..."
אזולה נרגעת קצת. היא מפסיקה לירוק אש, פוקחת את עיניה לרווחה, ודמעות זולגות על לחייה בזו אחר זו, אך הפעם ללא הצרחות.
נשימותיו של צוקו כבדות, שכן הוא סובל מכאב רב, ואילו נשימותיה של אזולה נמרצות ומהירות, אך לאט לאט הן מצליחות להתייצב.
צוקו ניגב את דמעותיה וביד השניה המשיך להחזיק אותה. האש שאזולה הפיצה כבר נמוגה וחבריו רואים אותם. הם מופתעים והמומים. אף אחד מהם לא מבין איך הוא מסוגל לעזור לה, לחבק אותה, להרגיע אותה, אחרי מה שעברו. ניכר שאזולה מרגישה בנוח עם אחיזתו והיא מתמסרת אליו, אבל כעבור כמה רגעים הוא מסתכלת על צוקו והרעל חוזר לעיניה. היא צורחת. "תעוף ממנח! אידיוט!" היא נסערת וצוקו זז. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, "אל תיגע בי! אל תיגע בי!" היא יורקת אש שפוגעץ בזרועו של צוקו. שוב זעקת כאב. אזולה מחייכת חצי חיוך זדוני.
צוקו קם ומתרחק מעט מאזולה, הוא אפילו לא מסתכל עליה, הוא לא רוצה. קטרה ניגשת אליו במהרה. "נשרפת..." היא אומרת. "תן לי לראות את זה." היא לוקחת את ידו, עושה כשפות מים ומרפאת את הכוויה. צוקו מסתכל על הקסם הזה בעיניים פעורות. המים נשפכים והכוויה נעלמת.
"תודה, קטרה." הוא אומר.
"אמרתי לך כבר- אני זאת שצריכה להודות לך, צוקו." הם מביטים זה בזו.
לפתע חמישה חכמי אש שצפו באגני-קאי מגיעים ונעמדים מול צוקו.
"אנחנו כאן לשירותך..." הם משתחווים, " הנסיך צוקו."
צוקו מעט המום ומאוד מתרגש. לא רק שהם לא מנסים לעצור אותו- הם גם מכירים בו כנסיך שלהם!
חלק מהילדים מסתכלים על צוקו וחלק על חכמי האש. אזולה מתוסכלת לחלוטין.
"מה פקודותיך, אדוני?" שואל אחד החכמים.
צוקו עונה במהירות מפתיעה:"תמשיכו להורות לכוחות בממלכת האדמה להפסיק לתקוף מיד." הוא אומר. "ותצרו קשר עם מנהיגי המים והאדמה."
חכמי האש מהנהנים ושלושה מהם במהרה לבצע את הפקודות.
"שניקח אותה למעצר?" שואל חכם אש.
"כן." עונה צוקו, "אבל אבל אני צריך מישהו מסוים... איך קראו לחכם האש הזה שהיה אתכם אז?" הוא פונה אל קטרה, "נו, במקדש של רוקו."
"שָאיוּ." אומר אנג.
"שָאיוּ." חוזר צוקו.
"וואו איזה זיכרון." מתפעל סוקה.
"תשחררו אסיר חכם אש בשם שאיו ותשלחו אותו אליי מהר." מצווה צוקו. חכמי האש הולכים לבצע את פקודותיו.
חבריו של צוקו מתרשמים.
"בואו ניכנס." אומר להם צוקו.
צוקו ניגש אל אזולה, מעמיד אותה על הרגליים, ואז משחרר אותה מהשלשלאות (שקשורות לקרקע).
הוא נעמד מולה ומסתכל לה בעיניים. הוא רוצה לסטור לה סטירה מצלצלת, להעיף אותה, להכאיב לה, אבל הוא לא עושה את זה. הוא לא מסוגל.
החברים מתקדמים לעבר הכניסה לארמון. צוקו אוחז בידיה של אזולה חזק כדי שלא תברח. הוא אוחז כל כך חזק שזה כואב. אז בסוף הוא כן הצליח להכאיב לה...
"העיר המלכותית, הא?" אומר סוקה כשהם נכנסים.
"כאן התרחשה הפלישה." אומרת טוף.
"וכאן הבנות שלי היו כלואות..." אומרת סוקי, על לוחמות הקיושי שלה.
"גם אני..." ממלמל צוקו שאף אחד לא ישמע. רק אזולה שמעה אותו.
"רגע- הלוחמות שלי עדיין כלואות כאן." פונה סוקי אל צוקו.
"אני אטפל בזה." הוא עונה והיא מחייכת.
אחד מחכמי האש מגיע אליהם:" הנסיך צוקו, הבאנו את מי שביקשת." הוא אומר.
שאיו, חכם האש, נמצא עמו.
"תודה." אומר צוקו. החכם קד והולך משם. "אתה שאיו?" שואל צוקו.
"כן." עונה שאיו וקד, "לכבוד הוא לי."
צוקו פונה אל משרתת:" תקחי אותם בינתיים לחדרי האורחים בבקשה."
היא מסמנת לילדים לבוא אחריה והם הולכים בדרכה.
"יש לי משימה בשבילך." אומר צוקו ושאיו מקשיב, "אני צריך שתשמו עליה. קח אותה לצינוק ואל תוריד ממנה את העיניים." שאיו מהנהן לאות הסכמה. 
"ראיתי שאתה מתנגד לדרכים של אומת האש ושל... המשפחה שלי... ולכן אני סומך עליך." ממשיך צוקו ושאיו מחייך.
"ורק ליתר ביטחון..." צוקו קורע חתיכת בד מהחולצה שלו וקושר לאזולה את הפה כדי שלא תוכל לדבר עם שאיו. אזולה מביעה התנגדות אבל אין לה ברירה.
לא טוב לה עם החולצה של צוקו על פיה.
ניכר שכאב לצוקו לעשות את זה...
הם מסתכלים זה לזו בעיניים. שותקים. אבל הפנים שלהם אומרות הכל. יש להם כל כך הרבה זעם וכאב בעיניהם. תסכול, עצב ואכזבה גדולה...
שאיו לוקח את אזולה מידיו של צוקו. צוקו משחרר את אחיזתו בה.
צוקו נותר לעמוד שם באותו מבט עצוב לעוד כמה רגעים גם אחרי ששאיו ואתו אזולה התרחקו כבר...