אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 6: בחזרה לקיושי | חלק ראשון

סוּקִי, קָטַרַה, אָנְג וסוֹקָה הולכים בכפר קִיוֹשִי על אבני המדרכות הבולטות. סוקה נעזר בקב בכאב. "טוב, בפעם האחרונה שהייתם כאן התארחתם בבית המלון שלנו; הפעם תתארחו אצלי בבית." אומרת סוקי בחיוך.
"נו, עוד כמה זמן מגיעים לבית שלך?" שואל סוקה.
"אתה מתלונן הרבה" אומרת לו קטרה, שצועדת לידו, כאילו שלא הבחינה בכך עד עכשיו.
סוקי נעצרת. "הנה, הגענו."
היא נושמת לרווחה ומחייכת ואז מתקדמת לעבר הכניסה והשאר בעקבותיה.
סוקי נוקשת על הדלת.
את הדלת פותח נער יפה תואר עם עור בהיר, עיניים כחולות, שיער חום, עצמות לחיים בולטות ובגדים ביתיים למדי.
"אָן!!!" סוקי מחבקת אותו בשמחה והתרגשות. אן נראה ישנוני מאוד, אבל הוא מחבק אותה באושר. "סוקי!"
חבריה של סוקי מחייכים. הם שמחים בשבילה. אן פורע את שיערה של סוקי.
סוקי פונה אל חבריה- "תכירו- זה אח שלי, אן."
כולם מחייכים. הוא נראה נחמד מאוד. "היי. בואו תכנסו." הוא אומר בחיוך.
הוא מחכה שכולם יכנסו וסוגר את הדלת. 'משפחת שִיגַאצִי', כך כתוב בשלט שתלוי על הדלת.

* * * *

הבית מעוצב בסגנון כפרי התואם בדיוק את כפר קיושי. "אז מי אתם?" פונה אָן בנימוס אל סוקה, קטרה ואנג -"אתה האווטאר, אני יודע-" הוא מצביע על אנג -"הייתם כאן פעם, אבל אני לא יודע שמות..."
"אני קטרה, זה סוקה, ואנג." אומרת קטרה שעומדת בין השניים.
"נעים להכיר אתכם חבר׳ה." אומר אן. "אני אן." הוא מציג את עצמו על אף שרק לפני רגע סוקי הציגה אותו בפניהם.
"אמא, תראי מי פה!" הוא קורא.
"מי???" מגיחה מחדר אחד  אישה דומה לסוקי ומזכירה את אחיה. בעיניה מבט של תקווה.
"סוקי!" היא מחייכת כשהיא רואה את בתה, ודמעות ממלאות את עיניה. "סוקי!" היא מחבקת אותה.
"אמא..."
"הו, אני כל כך מאושרת שאת בסדר!" אומרת אמה, "כל כך הוקל לי!"
"גיבורה שלי..." היא אומרת, "התגעגעתי."
"גם אני."
"ואני רואה שהבאת אורחים."
"חברים."
קטרה ניגשת אליהן ועומדת ליד סוקי.
סוקה, אנג ואן מדברים מאחור.
'שלום, אני קטרה."
"קטרה; איזה שם יפה. את יודעת, חשבתי לקרוא לסוקי ככה."
הן מצחקקות.
"אני גִ׳יאָן."
הן מחייכות.
"אתם רוצים לאכול משהו? אתם בטח גוועים ברעב!" אומרת ג׳יאן.
האמת שלא, "עונה סוקי, "צוקו, כלומר שליט האש, נתן לנו אספקה גדולה של אוכל וגם של כסף." היא מסתכלת על קטרה.
"מה את אומרת..." אומרת ג׳יאן, "למעשה אבא בדיוק בישיבה בנוגע אליו."
"אה, באמת?"
"כן. יש המון דברים לסדר."

* * * *

"רגע, רגע, אני רוצה לעשות סדר." אומרת גִ׳יאָן בבלבול.
כולם יושבים בסלון ואוכלים מהחטיפים והמאכלים הקטנים והקלים שעל השולחן.
"אתה האווטאר, כשף אוויר, כל האלמנטים, זה קל." אומרת ג׳יאן.
אנג:" כן." אן:" כן."
"ואתה בן 13, אם רוצים להתעקש אז 113. יופי. אתה משבט המים הדרומי, לא כשף, בן 15-" -"וחבר שלי." אומרת סוקי. סוקה מופתע ומאוד שמח שהיא הציגה אותו כך למשפחתה.
"הו..." אומרת ג׳יאן. "ממתי זה?" היא לא מופתעת מדי, היא מכירה את בתה...
סוקי:" זה מסובך..." היא וסוקה מצחקקים. קטרה מסתכלת בחיוך על סוקה, היא שמחה שהוא מאושר עם סוקי. אנג מסתכל עליהם במבט של קנאה...
"ואת אחותו, קטרה, בת ה-14, כשפים מים. כשפית-נכון?"
"כן." עונה קטרה.
"אז נשארתם כאן כי קיושי בדרך לקוטב."
סוקה משיב בחיוב.
הם מרגישים בנוח עם ג׳יאן, היא נותנת תחושת נוחות, ביתיות ועבור סוקה וקטרה אפילו אמהות.
"ואתה גר איתם?" היא שואלת את אנג.
"זה יהיה חדש." הוא עונה, "מאז שהכרנו אנחנו רק נודדים."
"סוקי אמרה לי שאת רוקחת." פונה קטרה אל ג׳יאן.
"נכון." מאשרת ג׳יאן.
"אני רוצה להיות מרפאת." אומרת קטרה, "בגלל שאני כשפית מים יש לי יכולות ריפוי. לחלק מכשפי המים יש את היכולות האלה."
ג׳יאן:" זה מרתק. יצא לך כבר לרפא אנשים?"
"כן. לא מעט, אבל ברור שיש לי עוד הרבה מה ללמוד."
"רק לפני כמה ימים היא הצילה את חבר שלנו ממוות!"
"מה? מי? מישהו ממי שפה?" שאל אן. מדהימה אותו המחשבה שאחד מהאנשים שיושבים לידו כמעט מת לפני כמה ימים.
"לא, צוקו." ענתה אחותו.
"כל הכבוד, קטרה." אמרה ג׳יאן.
"אתם נראים לי די עייפים..." אומרת ג׳יאן, "אתם רוצים לישון?"
"רעיון מצוין!" מתמתח ומפהק, כמובן, סוקה.
אנג (שיושב לצדו של סוקה) מצחקק. גם ג׳יאן:" בסדר. אז אתן תשנו בחדר של סוקי. ושניכם יכולים לישון בחדר של ווִילְ."
"מי זה וויל?" שואל אנג את אן בשקט. "אח שלי." הוא עונה, שקט גם הוא.
"איפה וויל באמת?" שואל סוקי, "אמא? הוא עוד לא חזר?"
"לא..." עונה ג׳יאן בפנים נפולות.
אווירה של דאגה רבה ממלאת את החלל.