סוקה, סוקי וטוף יושבים מחוץ לחדר וממתינים.
"קטרה תמיד מתאהבת בבנים שיותר מבוגרים ממנה, חזקים וגבריים- בדיוק כמו אח שלה." אומר סוקה.
"מאיפה אתה יודע?" עונה סוקי.
"כי אני אח שלה. ואני מכיר את הבחורים שהיא דלוקה עליהם."
"ואתה חושב שאנג לא כזה?"
"תראי, אנג קצת יותר ילד, הוא חזק, ברור, אבל יש בו משהו ילדותי כזה."
"אבל קטרה מאוהבת בו. בטוח. היא לא החזיקה אותו ככה סתם. זה לא מתאים לה."
"אולי אנג יוצא מהכלל, אני לא יודע. אצל קטרה אי אפשר לדעת..." אומר סוקה כאילו שמסיר מעצמו אחריות.
"חשבתי שאתה האח הגדול שיודע הכל." אומרת סוקי וצוחקת.
קטרה יוצאת מן החדר והם מסבים את מבטם אליה. היא מנידה בראשה. "שום דבר לא עובד..."
צוקו יוצא מן החדר וכעת כולם מסתכלים עליו. הוא עצוב וחלש ומתח גדול ממלא את החלל. חבריו מביטים בו במבטי רחמים ומבטו של צוקו נפול.
לפתע אנג נכנס אל הבקתה, בחוסר ביטחון מוחלט. הוא רואה את כולם.
צוקו מסתכל עליו.
"צוקו..." מצליח אנג לומר בקול חלש ביותר.
"תראה מה עשית!" צוקו צועק עליו. אנג נרתע ועיניו מתמלאות דמעות והוא בורח, שוב.
צוקו כמעט נופל אך מתייצב.
כולם נבוכים מהמצב.
"אני מוכרח ללכת." אומר צוקו להפתעת כולם.
"מה?" שואל סוקה, "למה?"
"אם יגלו שאני פה, ועוד בלי כשפות, זה... אני לא רוצה לסכן אתכם."
"אתה לא מסכן אותנו." אומרת טוף. "תישאר." אומר סוקה.
"לא..." עונה צוקו, "אני לא יכול."
"אבל אם תצא עכשיו אתה תסכן את עצמך, לא אותנו. פה כולנו ביחד." מתעקשת טוף.
"די. אני יודע מה אני צריך לעשות!"
סוקי קמה:" טוב, אז אני באה אתך."
"מה?" שואל צוקו.
"אני באה אתך. אתה לא יוצא לבד." היא קובעת.* * * *
אנג שוכב על קרחון ולצדו נמצאים אפה ומומו. הוא עצוב ומומו מתחכך בו.
"מה אני אגיד להם עכשיו? הרסתי לצוקו את החיים. איך הוא יסלח לי על זה? כן, מומו, הוא כשף אש, אחד החזקים בעולם, אז ברור שהרסתי לו את החיים. לא, אין מצב שהא יסלח... אני לא התכוונתי לזה, לא שלטתי בעצמי בכלל! מזמן לא חוויתי מצב כזה של חוסר שליטה... פשוט... צוקו, הוא כאילו לקח ממני הכל... את כל התהילה... אני יודע שהוא לא התכוון אבל ככה יצא- כולם מעריכים ומעריצים אותו בגלל שהוא שליט האש והוא בגד באומה שלו כדי להציל את העולם ועושים מזה כזה עניין גדול... טוב, זה באמת עניין גדול, אבל-גם אני פה! אני הבסתי את שליט האש, אני האווטאר! פתאום האווטאר כבר לא כזה חשוב... לפני שצוקו הצטרף אלינו תמיד הייתי מקבל תשואות וכולם היו מתלהבים שאני האווטאר ושאעזור להם ואסיים את המלחמה ואביס את שליט האש... אבל עכשיו כשעשיתי את זה... הם לא רואים אותי... אני לא מקבל את הכבוד הראוי... כבוד..." הוא מצחקק, "ועכשיו קטרה!? למה גם את קטרה? מהרגע הראשון שראיתי אותה אהבתי אותה, מהנשיקה הראשונה שלנו התאהבתי. כל כך הרבה זמן רדפתי אחריה והיא דחתה אותי, ועכשיו כשאנחנו סוף סוף יחד... הוא מופיע... איך יכולתי שלא לשים לב שהיא אוהבת אותו? זה כזה שקוף... הוא באמת יותר טוב ממני, וגם יותר חתיך וגבוה ועשיר... ומה אני? אני האווטאר. אבל מתברר שגם זה כבר לא כבר לא שווה כל כך עכשיו..."
מומו מתחכך בו, אפה נוהם, ואנג נאנח ודמעה זולגת על לחיו.
YOU ARE READING
אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש
Fanfictionשישה ילדים הצילו את העולם. שישה ילדים. כמובן שלא לבדם, היו גם חיילים רבים שלחמו בגבורה, אנשי מסדר הלוטוס הלבן וגם, גם האנשים האלה שאנחנו והם אפילו לא מודעים לקיומם שראו את החבורה כשהיו במסווה באומת האש, זיהו אותם ובחרו בכל זאת לא לדווח. גם הם תרמו...