אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 13: החיפוש | חלק ראשון

צוקו מתאמן בכשפות אש בחצר הארמון.
ג׳ונג ג׳ונג מגיע. "שליט האש צוקו..."
צוקו נעצר ומסתובב אליו.
"ג׳ונג ג׳ונג." הוא אומר, "יש חדש בנוגע לחקירה?"
"אה, לא. נט ומקלו עובדים מסביב לשעון אבל עדיין לא." עונה ג׳ונג ג׳ונג.
"קרה משהו?" שואל צוקו בחוזר הבנה.
"לא... אמא שלך."
"אמא שלי?"
"כן."
"מה קורה? מה... יש חדש?"
"כן, אפשר לומר. איתרתי אישה, בשם שֵרָה, שהיתה העוזרת האישית של אמא שלך. היא בגמלאות וגרה לא רחוק מכאן."
"באמת?"
פניו של צוקו מתמלאות תקווה.
"כן, באמת." הוא מצחקק.
ג׳ונג ג׳ונג פונה ומתקדם וצוקו נותר במקומו.
"נו, למה אתה מחכה? בוא כבר!"

* * * *

"אני לא יודעת הרבה על אורסה..."
צוקו יושב ליד שולחן עץ בבית קטן ואישה ישישה למדי עם שיער לבן וסיכת ראש של אומת האש מתיישבת מולו ומניחה קנקן תה וספלים על השולחן.
"אישה די סגורה ומסתורית..." ממשיכה האישה וצוקו מקשיב לה בקשב רב, "אבל היא שלחה הרבה מכתבים לאיזה כפר, בלי שאוזאי ידע."
צוקו מוציא מכיסו את המכתב שמצא, עטוף במעטפה. "מכתבים כמו זה?' הוא שואל ונותן אותו לשרה.
היא מביטה במעטפה רגע ארוך. "כן." היא אומרת לבסוף, "כן... אני מזהה את המעטפה הזאת..."
היא מושיטה לו את המכתב בחסרה.
"איזה כפר?" שואל צוקו.
"אני באמת לא יודעת... אישה מאוד סגורה..." היא חוזרת.
"היא לא אמרה לך מתישהו?" שואל צוקו, "בבקשה, תנסי להזכר, בבקשה..."
"אני באמת לא יודעת... כפר כלשהו באומת האש..."

* * * *

"שמור על עצמך ילד..." אומר ג׳ונג ג׳ונג לצוקו בדאגה.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה שנוציא רכב? שאבוא איתך?"
צוקו יושב על סוס בעל פרווה שחורה ולבנה, ג׳ונג ג׳ונג עומד לידו.
"כן. אני בטוח." הוא אומר. "אני צריך לעשות את המסע הזה לבדי." הוא מושך במושכות והסוס מתחיל לדהור במהרה ולהתרחק מג׳ונג ג׳ונג המביט בצוקו.
צוקו מביט במפה של אומת האש בה סימן את כל הכפרים.

* * * *

צוקו מגיע אל שוק הומה אדם. הוא יורד מסוסו וקושר אותו. צוקו לבוש בחולצה בצבע ירוק זית כהה ומכנסיים שחורים ושיערו פזור.
"סליחה..." הוא קורא לאחד הסוחרים- "אתה מכיר במקרה את אורסה לסטריין?"
הסוחר מניד בראשו לשלילה.
"גם אני לא מכיר." אומר אחד הלקוחות העומדים בתור, למרות שצוקו שאל אותו.
צוקו מסתובב בשוק הסואן.
הוא ניגש לסוחר נוסף:" שלום, אתה מכיר במקרה את אורסה לסטריין?"
"מי?"
צוקו מבין שהוא לא מכיר אותה וממשיך בדרכו.
הוא ניגש לעוד סוחר, קצב, עם תור עמוס לפני דוכנו. "סליחה, אדוני, אתה מכיר את אורסה לסטריין?" הוא מוציא מתיקו תמונה שלה ומראה אותה לקצב. הוא מתעלם ממנו. צוקו פונה לאישה ואחריה לגבר העומדים בתור עם תמונתה של אמו אך שניהם מנידים בראשם לשלילה.
"בחור, אתה מעכב לי את כל התור! תקנה כבר משהו או שתתחפף מכאן!" צועק הקצב ומרים סכין גדולה לעבר צוקו.
צוקו הולך.
הוא ניגש אל אישה שעומדת בקצה הרחוב עם תינוק בידיה.
הוא מוציא בחזרה את התמונה ומחייך אך טרם הוא מספיק לסיים לעשות זאת האישה נרתעת ומסובבת את בנה לכיוון השני בגלל צלקתו של צוקו. היא מפנה אליו את גבה והולכת וצוקו נוגע בפניו...