אירו נמצא בביתו החדש בבה-סינג-סה. הכל ריק מלבד כמה רהיטים בודדים, הוא לא הספיק לסדר כלום עדיין. הוא תולה תמונה של הבן שלו ז"ל ומסתכל עליו. לידה הוא הוא תולה תמונה של צוקו.
התה של אירו מוכן והוא מתיישב, מוזג לעצמו ושותה.
* * * *
"אז... אנחנו כאן." אומרת קטרה. היא וחבריה נמצאים ביער גדול ורחב.
"זה אחד המקומות הכי רוחניים באומת האש." אומר אנג.
"למה רוֹקוּ רצה שתגיע לכאן?" שואלת סוקי.
"הוא אמר שהוא רוצה לדבר אתי... ומי יודע, אולי יהיה נחמד לבלות קצת בעולם הרוחות." הוא מחייך.
"כן, אולי תפגוש איזו רוח שתהפוך אותך לחתול ענקי ואז תחיה חיים כחתול עד שתפגוש רוח שתתן לך רמזים מה תוכל לעשות כדי להיפטר מהכישוף אבל אתה לא תבין את הרמזים ותשאר חתול ואז תמצא עוגה אישית קטנה שכתוב עליה 'תאכל אותי' וכשתנגס בה אתה תשתנה בחזרה לבן-אדם ואז תצטרך לצבוע ורדים בצבע אדום יחד עם מלכת הרוחות שהיא בעצם אישה שיש לך חליפה שנראית כמו שילוב של חיפושית, עכבר ונחש." אומרת טוף, נגמר לה האוויר והיא נושמת לרווחה.
"אולי." אנג מחייך אליה. "אז סוקה, אתה בא אתי, נכון?"
"כן." עונה סוקה בעודו יורד מאפה ונעזר בסוקי. "לא יזיק לי להשתחרר קצת מהרגל הזאת..."
טוף צוחקת בקול גדול, "סוקה?! מה לסוקה ולאנרגיה רוחנית?" קטרה מצחקקת.
"תתפלאי." עונה סוקה ומשלב ידיים.
* * * *
אנג וסוקה יושבים בישיבה מזרחית. הבנות עומדות. אנג שליו ואילו עיניו של סוקה זזות ללא הרף וגם אצבעותיו זזות באי-נוחות.
סוקה פוקח עין אחת ומסתכל על אנג.
הוא עוצם אותה.
הוא פוקח שוב.
"אנג." הוא אומר.
"אנג."
"מה?" שואל אנג תוך כדי המדיטציה.
"אני צריך את העזרה שלך... אני לא מצליח..."
"פשוט אל תחשוב על כלום." עונה אנג בשלווה.
"זה לא יהיה קשה כל כך." אומרת טוף.
אנג פוקח עיניים ומסתכל על סוקה. "יודע מה- תחשוב על משהו ש... משהו שלא תלוי בשום דבר חומרי."
עוצם את עיניו בחזרה וממשיך עם המדיטציה. סוקה עוצם את עיניו. הוא מנסה לחושב על משהו חשוב. הוא פוקח את עיניו, מסתכל מעלה אל השמים , ואז בוהה בסוקי.
הוא עוצם את עיניו...
* * * *
אנג וסוקה מגיעים לעולם הרוחות. כל הנוף פרחוני ויפה ומואר. אך לא לזמן רב- כי סוקה פותח את פיו לדבר ובדיוק נפער חור ענק באדמה והם נופלים לתוכו. החור מתפצל לכמה כיוונים ואנג וסוקה מתפצלים כל אחד לכיוון אחר. הם לא מבינים מה קורה והם מבוהלים ביותר. "אנגגג!" קורא סוקה בבהלה. הם פשוט נמשכים מטה לאורך הבור מבלי שום יכולת להתנגד.
אנג מבוהל. הוא מגיע אל סוף המנהרה שיצר השביל שלו בבור, מתגלגל ונחבט בקרקע.
"שלום, אנג." הוא שומע קול מבוגר מעליו.
אנג מגלגל את עיניו מעלה, לכיוון הקול, ומרים את פניו מעלה. הוא שוכב על הגב ורואה בצורה הפוכה את אווטאר רוֹקוּ- האווטאר שהיה לפניו- עומד מעליו.
"אה... היי..." אומר אנג ומחייך במבוכה.
סוקה רואה קצת אור בקצה המנהרה אבל הוא לא מצפה לכך שברגע שהוא יוצא- או ליתר דיוק- מושלך החוצה מן המנהרה המשונה- הוא יהיה מוקף עד הסנטר במים.
סוקה המום. הוא מנסה לראות עד לאן המים מגיעים, אך אין שום יבשה בטווח הראיה שלו.
הוא מתחיל לשחות והמים השוצפים מכסים אותו עד ראשו.
לפתע הוא מבחין בסירה חולפת, מרים את ראשו ככל האפשר ומסתכל עליה.
סוקה שוחה אל הסירה. נדמה היה שהיא קרובה יותר ממה שהיא באמת, אך לבסוף הוא הצליח להגיע, עלה על הסירה והתנשף.
בסירה נמצא רוח בצבע שחור. נראה שיש לו מקור אך לא ברור בדיוק מה צורתו. הוא מזמר לעצמו ושר. הוא מסתובב, מבחין בסוקה ונבהל ביותר. "אה! בן אנוש!" הוא קורא בבהלה ומפיל את סוקה מהסירה.
סוקה, שנפל מהסירה בבהלה וקיבל מכה קטנה בראש, עולה בחזרה אל הסירה.
"אה! בן אנוש!" נבהל הרוח מחדש.
"מה אתה עושה פה?!" הרוח מקפץ וחותר במהירות רבה כך שסוקה צריך להיאחז בדפני הסירה.
"באתי לכאן עם חבר שלי..." הוא מבחין כי הרוח מסתובב סביבו ומפזר עליו סוכר. "אה, סליחה, מה אתה עושה?"
הרוח לא עונה וממשיך להתרוצץ סביב סוקה. "אני לא טעים!" קורא סוקה בפחד.
"ברור שלא!" עונה הרוח.
"אה... תודה?" הוא לא בטוח אם זו מחמאה או עלבון. לפחות הרוח לא מתכוונת לאכול אותו. אבל מה הוא כן מתכוון לעשות?
"זהו, עכשיו אני מוגן ממך." הוא עונד על עצמו גם שתי שרשראות של תותים.
הם מגיעים אל החוף. סוקה מופתע מפני שהוא לא ראה שום יבשה קרובה קודם.
הרוח יורד מהסירה וסוקה אחריו.
לאחד כמה צעדים הרוח מבחין בו ומסתובב אליו. "למה את בא אחרי, בן אנוש? מה אתה עושה?!"
סוקה מבולבל... "אני, פשוט... אני לא יודע לאן ללכת... אף פעם לא הייתי בעולם הרוחות... בעצם- הייתי פעם אחת!" הוא מרים את אצבעו ומתחיל לספר אך הרוח קוטע אותו:" טוב, בוא." הוא אומר וסוקה מחייך.
"צעד ימין, צעד שמאל, סיבוב." אומר הרוח והולך כך. סוקה הולך, בבלבול, כפי שהדגים לו הרוח.
הם מגיעים אל אזור מלא בדשא. במקום נמצאות עוד רוחות רבות. הרוח ניגש אליהן.
הם מדברים ומסתכלים על סוקה .
"לא, נראה לי שהוא בסדר..." נשמע קולו של הרוח במלמולים שלו ושל חבריו הרוחות.
סוקה משקיף עליהם.
לבסוף כולם מסתובבים אליו.
"היי, שלום לכם," אומר סוקה, "זה..." "היי, תיזהר איפה שאתה דורך!" נשמע קול דק. סוקה לא מבין מהיכן הגיע הקול. "כאן למטה!" קורא הקול בכעס. סוקה מסתכל מטה ועדיין לא רואה שום דבר. הוא מבולבל מאוד. "מתחת לרגל שלך בן אנוש טיפש." אומר הקול הדק הכעוס.
סוקה מרים את רגלו במהירות.
"הא, זו רק צפרדע קטנה..." נאנח סוקה כשהוא רואה צפרדע קטנה ליד רגלו. "סְלי-" "קטן?!" אומר רוח הצפרדע. "למי את החושב שאתה קורא קטן?!" הוא רוטן בכעס. לפתע הצפרדע גדל לגובה של שני מטרים לפחות. סוקה מבוהל עד מאוד. "מי קטן עכשיו?" אומר הצפרדע ומביט בסוקה ברשעות. עכשיו הוא מסתכל על סוקה מלמעלה.
"אחריו!" הוא קורא לחבריו הרוחות. סוקה נס על נפשו בבהלה והם אחריו.
YOU ARE READING
אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש
Fanfictionשישה ילדים הצילו את העולם. שישה ילדים. כמובן שלא לבדם, היו גם חיילים רבים שלחמו בגבורה, אנשי מסדר הלוטוס הלבן וגם, גם האנשים האלה שאנחנו והם אפילו לא מודעים לקיומם שראו את החבורה כשהיו במסווה באומת האש, זיהו אותם ובחרו בכל זאת לא לדווח. גם הם תרמו...
