אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 6: בחזרה לקיושי | חלק שני

קטרה ואנג מתאמנים בכשפות מים.
"ממש השתפרת." היא אומרת לו בחיוך.
"תודה. גם את." הוא עונה.
קטרה מחייכת ומסמיקה.
"קטרה, ממש הייתי רוצה ש-" הוא מתחיל לומר אך קולות של ילדות מאחוריו עוצרים אותו. קטרה מצחקקת.
אנג מסתובב ורואה את חבורת המעריצות הילדות שלו מהכפר. "אנגי!" קוראת קוקו.
"אוי, עכשיו הן יתחילו להציק..." הוא אומר לקטרה.
הן מגיעות אליהם. "אנגי, שליט האש פה?"
אנג מאוד מופתע. "מה?! מה, כאילו- צוקו?!"
"כן!"
"כן..!"
"צוקו החזק והיפה..."
"אה... לא, הוא לא פה." עונה אנג.
"אז איפה הוא?"
"באומת האש," עונה אנג, "מן הסתם."
"אה... אוף..." הן הולכות באכזבה ואנג מופתע מאוד ומבטו נשאר תקוע לרגע על מעריצותיו לשעבר המתרחקות.
קטרה מתקרבת אל אנג.
"רצית להגיד לי משהו, אנג?" היא שואלת.
"מה? לא, לא משנה..."
"אוקיי."

* * * *

צוקו מתהלך בחצר, דבר שלא קורה הרבה לאחרונה. אך לפתע אש כשפות הנשלחת אליו מפריעה את השלווה המדומה שלו. הוא מכסה את פניו באופן אינסטינקטיבי.
הוא מגלגל את עיניו:" היום הזה לא ייגמר, הא?" הוא מסתובב לכיוון שממנו הגיעה האש.
שם הוא רואה ניצבת בחורה עם מבט מאיים. "אתה רצחת את אבא שלי!" הוא צועקת לעברו של צוקו.
צוקו לא מבין מה קורה. הבחורה רצה אליו:" אתה רצחת את אבא שלי!" היא מגיעה אליו ויוצרת כשפות אש משתי ידיה אך צוקו חוסם אותה באש משלו. היא מתנשפת בעצבנות.
הבחורה רצה אליו שנית ומנסה להילחם בו בכשפות אש אך צוקו מביס אותה בקלות. "לא רצחתי אף אחד!" הוא אומר, "על מה את מדברת? מי את?"
"לא רצחת אף אחד, הא?" היא עונה בעודה מתנשפת בכבדות, "אז למה אני לא רואה את אבא שלי יותר?! מאז שהוא נלחם בך?!"
"מי זה אבא שלך?" מנסה צוקו להבין.
"צאו. אדמירל צאו." היא עונה ודמעה זולגת אל לחיה.
"צאו?" עבר זמן רב מאז שצוקו שמע את השם הזה. "אני לא רצחתי את צאו."
"אתה כן! אתם נלחמתם ומאז אף אחד לא ראה אותו!.."
צוקו נזכר בכל מה שקרה עם צאו. בכך שבקוטב הצפוני הוא הושיט לו את ידו אך צאו סירב להיעזר בו.
"תקשיבי, אני לא רצחתי את אבא שלך. להיפך- ניסיתי לעזור לו, אבל הוא לא הסכים לקבל את העזרה שלי."
צוקו בוחר שלא לספר לה על מה שצאו עשה לו. על כך שהוא שלח חבורת פיראטים להרוג אותו בכך שיפוצצו את הספינה שלו...
"זה שקר! אתה משקר!"
"אני לא. מצטער..."

* * * *

סוקה וסוקי נמצאים יחד בסטודיו האימונים של לוחמות הקיושי. הם יושבים על הרצפה ונשענים זו על זה.
"אני לא מאמינה שאנחנו צריכים להיפרד עכשיו." אומרת סוקי.
"גם אני לא." אומר סוקה ומתקרב אליה יותר, "עכשיו הכל נגמר.סוקי אוחזת בידיו. "זה לא נגמר. שום דבר לא נגמר. אנחנו נמשיך להיפגש, נכון?"
"ברור!"
"אולי תעברי אלינו?" הוא שואל.
"לא, אני- אני לא יכולה. יש לי כאן משפחה ואת הלוחמות. אני לא יכולה לעזוב את כל זה. זה הבית שלי."
"אולי אתה תעבור לפה?"
"אתה התשובה..." עונה סוקה.
"יהיה כל כך מוזר לא להיות ביחד כל הזמן." הוא אומר.
"כן. מאז הכלא לא נפרדנו לרגע. התרגלתי אליך." אומרת סוקי והם מצחקקים.
"גם אתה הבית שלי..." היא אומרת.
"ואת שלי..."
הם מסתכלים זה לזו בעיניים.
"יש לך לב כמו של צב אריה ענק; אמרו לך את זה פעם?"
"אה, כן."
"היי! מצאתי את החרוז לישר שלכם!" מתלהבת סוקי.
"מה?"
"צב אריה ענק! לב של צב אריה ענק!"
סוקה מגחך. "זה יכול לעבוד..."
הם צוחקים.