צוקו מגיע ברגל אל שכונה בכפר נוסף על המפה. ישנם שלושה אנשים בחוץ. שני נערים צעירים בצד שמאל של הרחוב ובצד הימני נמצאת אישה. גם צוקו נמצא בצד הימני. שעת צהריים כעת. הם מסתכלים עליו. צוקו ניגש לאישה העומדת ליד בית. הוא מוציא את התמונה ושואל. "שלום, גברתי. את מכירה במקרה את אורסה לסטריין?"
האישה מביט. בו לרגע ויורקת לרגליו. צוקו המום, מופתע, אבל לא יותר מדי. הוא מסתכל על האזור שאליו ירקה.
"אל תפנה אלי בכלל; בוגד."
"בוגד!" צועקים שני הנערים ולאט לאט מתחילים לצאת עוד אנשים מבתיהם.
"אתה לא רצוי כאן!" קוראת אישה נוספת.
בעלה של האישה שאליה פנה צוקו יוצא מביתם, "מה הוא רוצה ממך?"
"חושב שאני אעזור לו לחפש איזה אורסה." היא עונה לו, "לך לך אתה והלסטריין שלך! אתה מבזה את השם הזה! אתה לא ראוי לשאת אותו!" היא מטיחה בו. מסביבו אנשים רבים מהשכונה מקללים אותו וצועקים עליו.
"בושה!" "בוגד!" "בושה וחרפה!"
בעלה של האישה לוקח מצוקו את התמונה של אמא שלו באגרסיביות ושורף אותה בכשפות אש. צוקו המום. התמונה של אמו...
"בוגד!" "תחזור לגלות!" אווטאר צוקו!" "בוגד!" "רק אוזאי צריך להיות שליט האש!" "בושה!" "גועל נפש!" "ביזיון!" הם מתחילים לזרוק עליו אבנים.
"בואי ניכנס. מהר!" אומר הגבר לאשתו כדי שלא יפגעו מהאבנים. הם נכנסים. צוקו נשאר לעמוד שם לעוד כמה רגעים בהלם ולאחר מכן הולך, רץ, מלווה בקללות רבות ואבנים שלמזלו לא פצעו אותו.
לאחר כמה דקות הוא מגיע אל הסוס שלו שהשאיר בשדה קרוב.
הוא עולה עליו ומביט במפה שלו. הוא מסמן כעת בX את הכפר השנים עשר שעבר.
צוקו מושך במושכות והסוס לא זז.
הוא מושך במושכות שוב אך הסוס לא נע.
צוקו מביט לאחור על הכפר העוין, "נו, אני אקנה לך אוכל אחר כך..." הוא מנסה לגרום לו לזוז.
הסוס מעיף את צוקו מגבו, צוקו עף, נוחת בחבטה על הקרקע ומתעלף והסוס בורח.
* * * *
צוקו מתעורר.
השמש נמצאת בדיוק מעליו ומסנוורת אותו מאוד.
הוא ממצמץ, מתיישב ומסתכל סביב.
הוא קם ושוטף את פניו בנחל קטן קרוב.
הוא מתחיל ללכת לכיוון הכפר הבא, ברגל...
* * * *
לבסוף, לאחר שעות רבות של הליכה צוקו מגיע אל הכפר המיוחל. תָ׳רִינְטְרִיַה.
בכניסה אל הכפר נמצאת חווה ואליה צוקו ניגש.
הוא דופק על דלת הכניסה אל הבית.
הדלת נפתחת בידי אישה נמוכה ומבוגרת, עם קמטים ושיער אפור אסוף למעלה.
"שלום, גבירתי." הוא קד אליה קידת כבוד.
"שלום." היא משיבה וקדה גם כן.
"אני מחפש אישה בשם אורסה לסטריין. את מכירה אותה במקרה?"
האישה בוהה בצוקו במבט חשוד וחושד ומתמהמהת בתשובתה. "לא. אני מצטערת, אני לא מכירה אף אחת כזאת."
"טוב." אומר צוקו, "תודה בכל אופן, וסליחה על ההפרעה." הוא קד וחוזר מהשביל שדרכו הגיע. הדלת נסגרת מאחוריו.
האישה נותרת לעמוד בביתה מהרהרת.
לפתע עיניה נפערות:" אוי לי!" היא נותנת לעצמה מכה על המצח, "זה הבן של אורסה!"
היא פותחת את הדלת, "חכה!" אך צוקו כבר התרחק והוא לא שומע אותה.
YOU ARE READING
אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש
Fanfictieשישה ילדים הצילו את העולם. שישה ילדים. כמובן שלא לבדם, היו גם חיילים רבים שלחמו בגבורה, אנשי מסדר הלוטוס הלבן וגם, גם האנשים האלה שאנחנו והם אפילו לא מודעים לקיומם שראו את החבורה כשהיו במסווה באומת האש, זיהו אותם ובחרו בכל זאת לא לדווח. גם הם תרמו...
