אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 10: אוזאי לסטריין | חלק ראשון

ארמון המלוכה של אומת האש- לפני 30 שנה...

שליט האש אָזוּלוֹן, אישה בת גילו עם עיניים מלוכסנות, עור בהיר ושיער חום- אשתו- אָיילַה, בנם הצעיר, אוֹזַאיְ בן ה-17, ואישה בשנות ה30 לחייה עם עור מעט כהה ושיער שחור יושבים בסלון. הם מצפים למשהו, או למישהו...
לפתע הם מרימים את מבטם- מי שחיכו לו הגיע- אירו נכנס בדלת. הוא צעיר, רזה, חטוב וחסון. שיערו חום וארוך, הוא לבוש במדים רשמיים של אומת האש וזרועו מדממת.
כולם קמים ומתקרבים אליו בבהלה.
כולם... חוץ מאוזאי, שרק מביט בו מהכורסא עליה יושב.
איילה לחוצה:" מה קרה? מה קרה, אירו? למה לא טיפלו בך כבר קודם?!"
"אני... אני..." ממלמל אירו תוך כדי שהם מובילים אותו אל הספה ומושיבים אותו. "אני... עבדתי עליכם!" הוא צוחק:" זה צבע!" הוא אומר ומשפשף את הפצע המזויף. הם מופתעים.
"אויש, אל תעשה את זה יותא בחיים." אומרת איילה. "אירו!"
היא סוטרת לו בצחוק ומחבקת אותו.
האישה השניה מצחקקת, "איזה ילד קטן..!" היא אומרת והם מתנשקים.
"אוזאי, מה קורה, גבר?" פונה אליו אירו ונותן לו אגרוף על הזרוע. אוזאי מחייך חצי חיוך. הוא יושב בפרצוף עגום שמתאמץ שלא להראות שהוא כזה.
"נו, אז כתבת לנו שהבסת את הדרקון האחרון." אומר אזולון לאירו, "אני כבר משתוקק לדעת פרטים." קולו מלא גאווה.
אירן מתיישר בכורסא, " אז ככה- אני הגעתי לשם ו-" מגיע משרת ומנגב במטלית את הצבע בזרועו השרירית של הנסיך, "הו, תודה. בקיצור-" אירו ממשיך- " הייתי שם, חיכיתי, חיפשתי את הדרקון הזה ואז מצאתי אותו- הוא ישן ודקרתי אותו. עכשיו מה- זה לא נגמר בזה- כי הוא התעורר אחרי שדקרתי אותו ונלחמנו ופָּה, פָּה!" הוא מסמן עם הידיים כאילו הוא נלחם ואוזאי מסתכל עליו בקנאה מוסתרת. "ופה, פה ואז עשיתי לו ככה-" משרת מגיע ומניח קערות של קרקרים עם גבינות על השולחן. "אווווּ נשנושים!" קורא אירו בשמחה. הוא לוקח קרקר ואוכל אותו ואחר כך גם בת זוגתו לוקחת.
הוא ממשיך:" ונלחמנו ונלחמנו והתשתי אותו ובום!!! הוא מת. הרגתי אותו."

* * * *

אוזאי יושב בתא הכלא שלו. כמו בכל יום.
מגיע סוהר האוחז במגש אוכל ומשליך אותו על הרצפה, "שיהיה לך בתיאבון ,שליט האש אוזאי. הא. שכחתי. אתה כבר לא שליט ולא אש." הוא אומר בעודו יוצא מן החדר. אוזאי מסדר השיערות שעל מצחו.

* * * *

אזולון ואוזאי (בתחילת שנות ה30 לחייו) יורדים מכרכרה. הם נמצאים באזור כפרי ומתקדמים אל אדם שממתין להם. אדם גבוה עם מעט מאוד שיער אפור על ראשו, שפם וכרס קטנטנה. הוא קד קידה:" שליט האש, הנסיך. לכבוד הוא לי לארח אתכם כאן. חיכינו לכם. בואו אחרי."

* * * *

הם יושבים ליד שולחן מלבני מרובע מעץ ואור השמש של הצהריים מבצבץ דרך התריסים הסגורים. מול אזולון יושבת אישה שדומה לבתה- אורסה היושבת לצדה. הגבר אותו פגשו, אביה של אורסה, ג׳ִינְזוּקְ, מביא ספלים מהמטבח. את שני הספלים הראשונים הוא נותן לבני המלוכה "בבקשה." וחוזר למטבח להביא שניים נוספים. אוזאי, כמחוות ג׳נטלמניות, נותן את הספל שלו לאורסה:" קחי בבקשה."
אורסה דוחפת את הספל בחזרה אליו:" לא תודה; אני שותה את שלי בלי סוכר."
ג׳ינזוק חוזר ונותן גם לאורסה ולאמה ספלים. אזולון פונה אל האם:" תזכירי לי את השם..?"
"רִינַה." היא עונה.
"רינה. נעים מאוד, אני אזולון."
"אני יודעת." היא מצחקקת.
"כן, קצת קשה לא לדעת, הא?" הם צוחקים.
ג׳ינזוק מגיע עם ספל נוסף וצלחת עוגיות שאותה הוא מניח במרכז השולחן. "בבקשה- תתכבדו."
"אני מציע שניגש ישר לעניין." אומר אוזאי וכולם כבר יודעים בדיוק על מה מדובר.
"תראו," פותח אזולון, " שושלת לסטריין היא שושלת חזקה- לא סתם נבחרה השליטה הראשונה להיות שליטת האש- עם זאת המטרה שלנו היא להפוך אותה לחזקה אפילו יותר. אם אורסה- נכדתו של האווטאר רוֹקוּ, ואוזאי- נצר לשושלת לסטריין- יתחתנו ויביאו ילדים לעולם, שושלת לסטריין תהפוך לעוצמתית וחזרה מאי פעם. הילדים שלהם יהיו איחוד של שני כוחות אש גדולים. זה ייתן לנו סיכוי טוב לנצח במלחמה ובלי קשר- כך נבטיח עתיד טוב יותר לאומת האש. אבל אני לא מתכוון להכריח- זה רק בהסכמתה של אורסה, ושלכם, כמובן."
"אפשר לדבר איתך רגע בצד?" שואלת אורסה את רינה לאחר כמה רגעי שתיקה. "סליחה." הן מתנצלות והולכות לדבר במטבח.
"אני יודעת שכבר הסכמתי... אבל אני לא יודעת, אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה... ולהיות רחוקה מכם כל כך..." אומרת אורסה בשקט.
"תבקרי אותנו מתי שרק תרצי."
אזולון, אוזאי וג׳ינזוק שומעים רק מלמולים.
"ומה עם הוּגוֹ?" שואלת אורסה, "מה אני אגיד לו?.. אני בכלל לא בטוחה שאני אוהב את האוזאי הזה..." היא מביטה בו בזווית העין.
"אני חושבת שדווקא כן..." גם רינה מביטה בו.
"בסדר."