"עוד פעם?.." אומר צוקו. הוא ושר הביטחון שלו נמצאים במשרדו. לצדו של צוקו עומד יועצו, ג׳ונג ג׳ונג.
"אבל הפעם הספקנו לתפוס את מי שעשה את זה." אומר שר הביטחון, איש בגיל האמידה עם שיער ארוך אסוף, "עשתה. זאת אישה. שמה הוא האמה, והיא, באופן לא מפתיע, משבט המים."
"זה באמת כבר לא כל כך מפתיע..." אומר צוקו וג׳ונג ג׳ונג מהנהן בהסכמה. "איזה שבט?" הוא שואל.
"הדרומי." עונה השר.
צוקו מופתע. "אתם חושבים שמוקדם מדי לדבר עם המנהיגים?"
"לא." עונה שר הביטחון, "צריך ליידע אותם. היו לנו כבר כמה מקרים עם ממלכת האדמה ומקרה אחד עם אומת המים. הם צריכים להיות מודעים. אם אתה שואל אותי זה רציני הרבה יותר משחשבנו."
צוקו פונה אל ג׳ונג ג׳ונג, "מה אתה חושב, ג׳ונג ג׳ונג?"
"אני מסכים." הוא אומר.
"בסדר." אומר צוקו. "בעצם..- עם מלך האדמה אדבר בעצמי. הוא לא מרוצה מהרעיון הזה. הוא חושב שאנחנו מגזימים ושכולם תומכים בשלום."
"כרצונך, הוד מעלתך." שר הביטחון קד והולך.
בדיוק כשהוא יוצא נכנסת נט. "היא לא מדברת. שלחתי אותה בחזרה למעצר." היא מקללת בשפה זרה.
מקלו נכנס, מתנשף, ואוחז בכתפיה. "שלחנו אותה בחזרה למעצר."
"בסדר. תודה." אומר צוקו.
מקלו ונט קדים. "עוד נוציא את זה ממנה." אומר נט.
הם יוצאים.
"זה באמת רציני יותר משחשבנו..." אומר ג׳ונג ג׳ונג ופונה אל צוקו.
"ילד..." הוא אומר לאחר שהתבונן בצוקו החושב לכמה רגעים. "תלך לבית של אמא שלך... אני אטפל בשאר הדברים להיום."
צוקו מפנה אליו את מבטו. "מה, לא..."
"קדימה, ילד." הוא משכנע אותו.
במסדרון נמצאים שני שוטרים. הם אוחזים בידיה של האמה- כשפית המים מהשבט הדרומי שלימדה את קטרה את השיטה שהמציאה, כשפות דם- ולוקחים אותה לתא המעצר. היא מחייכת את חיוכה החולני והנבזי.
* * * *
למחרת אירו ואקיני יושבים בבית התה ומשחקים, כרגיל, פאי-שו.
"ממ, מהלך מעניין..." מהרהר אירו.
אקיני מחייכת בערמומיות.
לפתע נכנס עובד צעיר של אירו וקורא לו "אירו!", אקיני ואירו מרימים את מבטם. "מבקר המסעדות- הוא אמר שהוא ממש התרשם והוא בדרך לכאן עם הצעה שלא תוכל לסרב לה!"
"חדשות טובות!" אומרת אקיני.
* * * *
צוקו יושב בסלון של אמו.
"ואז את עושה את זה ככה..." מסבירה אורסה ללונא שנמצאת לידה. היא רוכנת על הברכיים כדי להיות בגובהה של בתה.
הוגו מגיע. "אני הולך לסדר את האבנים בגדר." הוא פונה אל צוקו, "רוצה לבוא לעזור לי?" הוא שואל בקלילות ונחמדות רבה.
"אה..." צוקו כמעט לא משיר אליו מבט.
"אוקיי." הוגו מעט מאוכזב אבל הוא כבר רגיל שצוקו לא מקבל אותו. הוא יוצא אל הגינה.
כשלאורסה, שלא שמעה את השיחה, מסיימת עם לונא היא מגיעה אל הסלון, מסתכלת מהחלון על בן זוגה שכבר עובד במרץ ומניחה את ידיה על כתפיו של בנה.
"הוגו עובד קשה שם..." היא אומרת, במעין נימת שכנוע.
צוקו מסתכל על הוגו.
"כן..." הוא אומר.
לפתע צוקו קם ויוצא מהבית.
הוא מגיע אל הוגו שעובד בגינה ומרים אבנים ועורם אותן.
צוקו מתחיל להרים אבנים גם הוא מבלי להוציא הגה.
הוגו מסתכל עליו לרגע, רואה שצוקו שותק, שותק גם הוא וממשיך לעבוד.
לאחר מכן צוקו מרים אבל נוספת, כבדה יותר.
"וואו, אתה ממש חזק." אומר הוגו.
"כן, תודה..." אומר צוקו, הוא מופנם כרגיל ליד בן הזוג של אמו, שנכנס לחייו כרעם ביום בהיר.
הוגו לוקח את האבן בקושי קל ומניח אותה במקומה.
צוקו מתבונן בגדר.
"תיזהר, זה עוד שניה נופל לך שם." הוא מצביע על נקודה גבוהה בגדר.
הוגו מסתכל. "אוי, נכון. מזל ששמת לב!"
"כדאי לפרק את זה לפני שזה יפול." אומר צוקו.
"בטח." עונה הוגו, "נעשה את זה ביחד?" צוקו מהנהן וזה מחמם את לבו של הוגו, "בוא." אומר לו הוגו.
הם מפרקים את החומה. בעודם מורידים אבן אחר אבן אחת האבנים נופלת על רגלו של הוגו וצוקו כמעט לא יכול לעצור את עצמו מלגחך מעט. הוגו מסתכל עליו, שמח לראות רמז קטן לחיוך מצד צוקו.
"אתה בסדר?" שואל צוקו.
"כן, ברור, זה כלום."
"טוב... לא יודע מה איתך- אני מת מצמא." אומר הוגו, "אני הולך להביא לנו לימונדה. קרה." הוא הולך לעבר הבית וצוקו נשאר ליד הגדר.
לאחר שמזג להם שתי כוסות לימונדה (קרה!) הוגו יוצא וסגירת הדלת מאחוריו גורמת לאורסה להרים את עיניה מהעבודות שהיא בודקת.
הוגו נותן כוס אחת לצוקו. "לחיים." הוא אומר והם שותים.
"נו?" הוא אומר, "נכון טעים? קרה וטעימה!"
"רק שלא אתה הכנת אותה..." אומר צוקו.
"מה? בטח שכן!"
אורסה מביטה בשניהם מהחלון ומחייכת. היא שמחה שסוף סוף הבן שלה ובן זוגה מתחילים, לפחות מתחילים, להסתדר.
YOU ARE READING
אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש
Fanficשישה ילדים הצילו את העולם. שישה ילדים. כמובן שלא לבדם, היו גם חיילים רבים שלחמו בגבורה, אנשי מסדר הלוטוס הלבן וגם, גם האנשים האלה שאנחנו והם אפילו לא מודעים לקיומם שראו את החבורה כשהיו במסווה באומת האש, זיהו אותם ובחרו בכל זאת לא לדווח. גם הם תרמו...
