אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 20: לנקות את הראש עם איזו כוס תה | חלק שני (פרק אחרון)

הם נכנסים אל החדר.
"צוקו..." אנג נאנח.
"אני לא יודע מה הבנת או שמעת, אבל אין בינינו כלום." ממהר צוקו לומר, "אני לא... אני מחבב את קטרה, אבל לא... לא ככה."
"גם אם כן זה היה מוגזם להגיב ככה." אומר אנג, "מצב אווטאר... זה... רק למקרי חירום. לא שלטתי בעצמי. באמת. הפכתי למשהו שהוא... לא אני. בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזה. בחיים לא."
"זה בסדר."
"לא, זה לא."
"זה באמת לא בסדר..."
"אני מבקש סליחה, צוקו. איך אתה מרגיש?"
"האמת... לא משהו... לאבד כשפות, מסתבר, זה כמו לאבד איבר מהגוף."
"וואו... כן, אני מתאר לעצמי... סליחה. באמת באמת סליחה. אני מקווה שעוד תוכל לסלוח לי."
"אנג... אם אתה סלחת לי אחרי כל מה שעשיתי לך, אני יכול לסלוח לך על זה."
"אז אתה סולח לי?" שואל אנג.
"כן, כן, אני סולח לך, חבר." מגחך צוקו.
"תודה, חבר." אומר אנג והם מחייכים זה לזה. "זה מקל עלי..." הוא אומר, "אני האווטאר. האווטאר..." הוא משפיל את מבטו. "אני שלא רוצה לפגוע באף אחד- בסוף פגעתי בחבר הכי טוב שלי. זה באמת היה בלי כוונה. נכנסתי לסערת רגשות. לא שלטתי בזה, בעצמי... זה כנראה אחד החסרונות בלהיות אווטאר... אבל לפחות יש גם חדשות טובות- הלכתי לגורו שיעזור לי לשלוט במצב האווטאר. דברים כאלה לא אמורים לקרות יותר."
צוקו מהנהן בהבנה. "יופי."
"ואחרי כל מה שסיפרת לנו שעברת... אני לא מאמין שאני עוד מוסיף לכל זה..." מתייסר אנג.
"לא, לא!" עונה צוקו, "אל תרחמו עלי עכשיו, אני לא רוצה שתרחמו עלי." הוא מרים מעט את קולו.
"קצת קשה שלא, אבל..." אומר אנג.
"אז תתאמצו, לא יודע. רק אל תתחילו עם זה."
"בסדר."
"זו אחת הסיבות שלא רציתי לספר לכם. אני לא צריך שירחמו עלי." צוקו נרגע מעט.
"בסדר, בסדר. אני יכול רק לחבק אותך?" שואל אנג, "בלי קשר לרחמים..." הוא מוסיף.
"אה... אוקיי..." אומר צוקו במעט אי נוחות, אבל אנג שונה ממנו וזה כבר ידוע לו ומוכר.
אנג מחבק את צוקו. הוא שמח מאוד שהוא סלח לו. הוא מתבייש במה שעשה...
"ובקשר לכשפות..." אומר צוקו, "אל תדאג... זה יעבור... מתישהו... זה לא קל אבל אני אסתדר בלי כשפות אש." הוא מרגיע את אנג.
"אני שמח שאתה אומר את זה." אומר אנג. "אבל... דווקא היה לנו איזשהו רעיון... לסוקה." הוא מוסיף.
צוקו מסתכל עליו, להוט לשמוע את הרעיון.

* * * *

סוקה וטוף משחקים במשחק- כפות הידיים שלהם מונחות אחת על השניה והם צריכים כל אחד בתורו להוריד את הידיים לפני שהיריב יהפוך את ידיו שנמצאות למטה על ידיו של היריב.
"היי, זה לא פייר!" אומר סוקה. "את מרגישה!"
קטרה מסתכלת על סוקי שעומדת ליד אדן החלון ומביטה בנוף.
"היי," היא ניגשת אליה, "רוצה לעשות סיבוב קטן על אפה?"
סוקי מפנה אליה את מבטה.
"בטח, בואי." היא עונה והן יוצאות מהחדר.
סוקה מנצח את טוף. היא מעט המומה ואז מחייכת וצוחקת. סוקה נרגש, הוא קם, "ולזה אני קורא- כיף פא-פאו!"
טוך צוחקת.
סוקי וקטרה יושבות על אפה שטס במרומים... שיערן מתנפנף ברוח הנעימה של שעת השקיעה באומת האש...
קטרה נאנחת לרווחה.
"מה את חושבת שקורה שם עכשיו?" שואלת סוקי.
"תראי, יש שתי אפשרויות," עונה קטרה, "או שצוקו הורג אותו, או שצוקו מקבל ומבין."
הן צוחקות.
"יפה פה." אומרת קטרה. הן רואות כמעט את כל העיר המלכותית מלמעלה...
"כן... תראי את הארמון..." אומרת סוקי.
מומו מתעופף מעל ראשיהן וגורם לשיערן להתבלגן . הן צוחקות.
הוא נעצר מולן והן מלטפות אותו.
"מומו, יש לי כאן משהו בשבילך." אומרת סוקי. היא ניגשת אל אחד התיקים וחוזרת עם גרגירים סגולים בידה.
מומו מתרגש ואוכל אותם בשמחה.

* * * *

האמה נמצאת מאחורי הסורגים בתא המעצר.
השומרת עושה סיבובים והאמה עוקבת אחריה כמו חתול שעוקב אחרי נקודה.
האמה מרימה את ידיה והשומרת מתחילה, למרבה הפתעתה, לזוז בניגוד לרצונה, בכאב רב. כשפות דם... היא המומה לגמרי.
האמה מחייכת חיוך מרושע.
היא גורמת לשומרת להתקרב לתאה, להוציא את המפתח ולפתוח אותו. השומרת מבינה שהיא לא יכולה להתנגד.
עיניה מתרוצצות באי-נוחות ובפחד והיא נאלצת לפתוח להאמה את התא.
האמה יוצאת ומכניסה את השומרת אל התא, גם כן בכשפות דם, וגורמת לה לנעול את עצמה בפנים ולהעיף את המפתח הרחק.
לאחר מכן האמה משחררת את השומרת חסרת האונים מכבילת כשפות הדם והיא נופלת לרצפה.
"הצילו-" היא מנסה לקרוא- אך האמה סוגרת לה את הפה בכשפות דם ודופקת את ראשה ברצפה והיא מאבדת את ההכרה.
האמה מתקדמת האלאה, חופשייה...

* * * *

צוקו מתיישב על ברכיו.
סוקה, סוקי, קטרה וטוף מסתכלים. אנג עומד מולו והוא נראה לחוץ. הם נמצאים בחצר פנימים בארמון, זו שצוקו אהב להתאמן בה בכשפות אש.
"אני מקווה שזה יעבוד, צוקו..." אומר אנג.
צוקו מהנהן בהבנה. אנג מתקרב אל צוקו ומניח יד אחת על כתפו ואת השניה על מצחו. אותה תנועה כמו כשהוא לקח את הכשפות לאוזאי וצוקו.
אנג נושם נשמיה עמוקה, זז ומסתדר, ועוצם עיניו.
הוא נושם שוב.
גם צוקו עצם את עיניו.
לפתע העיניים של אנג זוהרות וגם הקעקועים שלו זוהרים.
הוא נשאר כך לכמה שניות ואז הם חוזרים למצבת הרגיל.
אנג מרפה מצוקו.
צוקו פוקח את עיניו וקם. הוא מרגיש יותר טוב עכשיו.
הוא לא מבזבז זמן ומנסה ליצור אש מיד אחת. והוא לגמרי מצליח!!!
אנג מחייך חיוך גדול.
שאר החברים שמחים. "גאון שלי." אומרת סוקי ומנשקת את סוקה על לחיו, הרי הכל התחיל מהרעיון שלו. הוא מופתע.
על פניו של צוקו נפרש חיוך כזה שחבריו עוד לא ראו. הוא מרגיש מלא עוצמה. אז הוא ימשיך להתאמן בחצר הזאת בכשפות אש! הוא יורק אש לכיוון מעלה כמו דרקון, ומחייך. אנג נבהל לרגע משום שזה היה בדיוק כמו בחלום שלו, אבל הוא מנתק את המחשבה הזו מראשו ונצמד למציאות. הוא מחייך ומבין שצוקו באמת לא יעשה דבר כזה. סוקה מתקרב וטופח לצוקו על השכם. אחריו הגיעו גם סוקי, קטרה וטוף.
אנג שם לב שקטרה נמצאת לידו. הוא מפנה את מבטו אליה והיא מחבקת אותו.
צוקו קד אל אנג, "תודה לך...- אווטאר אנג."

* * * *

במקום חשוך ואפל נמצאים מספר גברים. את חלקם בכלל בלתי ניתן לראות בשל החושך.
אחד מהם עושה כשפות אדמה.
"אחרי שהשמידו אומה שלמה- אין להם זכות קיום בעולם הזה..." אומר האיש שעומד בראשם.

המשך יבוא...