אווטאר פאנפיק: ספר ראשון: תחילתו של עידן חדש

פרק 4: המיפירים | חלק ראשון

צוּקוֹ שוכב עם הראש על השולחן במשרד שליט האש. אחרי שעבד כל הלילה הוא נרדם שם לשעתיים, שלוש לכל היותר...
מן הדלת מגיחה מֵיי, היא מחזיקה בידה מגש עם לחם מטבלים, נקניק ומיץ תפוזים.
היא מניחה את המגש על השולחן וניגשת אל צוקו. היא נוגעת בכתפו. "צוקו... בוקר טוב..." היא מנסה להעיר אותו.
הוא מתעורר, "אה, מה?.." הוא מרים את ראשו ורואה את מיי. "אה, מיי..."
צוקו מפהק. לאחר מכן הוא משיר את מבטו אל מיי בחיוך ישנוני.
"הבאתי ארוחת בוקר..." היא אומרת, "חשבתי שנאכל ביחד."
צוקו מפהק.
"או שאתה מעדיף לחזור לישון?" היא שואלת בגבה מורמת.
"מה השעה עכשיו?"
"שבע וחצי." היא עונה.
"אני מתחיל היום בשמונה."
הוא מפהק ומנקר.
"אני פשוט אלך..." אומרת מיי. היא הולכת ומשאירה לצוקו את המגש. "תודה מיי." צוקו מניח את ראשו בחזרה על השולחן ועוצם עיניים.

* * * *

"במדבר. איך הגענו לזה שאנחנו עוד פעם במדבר?" רוטן סוֹקָה. הוא, אָנְג, קָטַרַה, טוֹף, סוּקִי, אָפַּה ומוֹמוֹ נמצאים בסוואנה שוממת. השמים כחולים וכמעט ללא עננים, הנוף כולו בצבעים חמים כגון חום וצהוב, לא ניתן לראות את הקצה וחום כבד שורר במקום. "זה אפילו לא בדרך הביתה!" הוא ממשיך.
"סליחה באמת שאני לא זוכר את המקום!" אומר אנג.
"אנג, אם לא אכפת לך, בפעם הבאה תתן לי לנווט."
קטרה דווקא נראית מרוצה:" סוקה, זה לא מדבר, זאת סוואנה... אף פעם לא הייתי בסוואנה!"
"מה שזה לא יהיה, החול הזה עדיין מפריע לי לראות..." אומרת טוף.
סוקה:" טוב, בואו פשוט נעלה לאפה ונדבק לדרך חזרה."
סוקי מתקרבת לסוקה ומתעטשת לידו.
"מה?" הוא שואל בחוסר הבנה.
"אני מדביקה אותך!" היא אומרת ונראית מרוצה מהבדיחה שלה.
"לא, סוקי, לא..." סוקה מניד בראשו.
הם מתקדמים לעבר אפה אך פתאום תוקף אותם יצור כלשהו מוזר. ראייתם מתבהרת והם מבחינים בכך שזוהי אישה, עורה שחור וגופה צבוע בצבעים מנומרים ולראשה מטפחת סגולה ואדומה. היא צועקת עליהם בצורה מפחידה בשפה לא מובנת, מקפצצת בקרביות ומנופפת לעברם בחנית הגדולה שבידה.
חבורת הילדים אינם מבינים מה מתרחש ולפתע הם מותקפים מאחור ומאבדים את ההכרה.

* * * *

אנג פוקח את עיניו ורואה הפוך.
הוא וחבריו קשורים הפוכים על עצים שונים.
מסביבם נערך טקס שלם. גברים ונשים בעלי עור כהה במיוחד לבושים בבגדים צבעוניים-עשויים נוצות, פרוות ובדים שונים- מקפצצים סביבם וקוראים קריאות שונות. חלקם מחזיקים לפידים.
אנג ממלמל לעצמו.
"אנג?" קוראת לו טוף, בתקווה שהוא בקרבת מקום, "אנג, איפה אנחנו? אני תלויה כרגע, נכון? מה קורה פה?!"
אנג:" אני חושב ש... לא, אני לא יודע. מצטער, טוף, אין לי מושג מה קורה..." הוא מסתכל סביב.
"אנחנו עומדים להיאכל בחיים!" קורא סוקה באימה.
"סוקה, אל תלחיץ." אומרת סוקי.
"מה? אבל מה ז-" הוא נעצר כשבצעדים איטיים ואציליים נכנסת אישה גבוהה, שחורה, זקופה ויפה אל המעגל והאזור בו הם נמצאים. היא לבושה בשמלה שחורה ארוכה, לראשה כתר גדול מאוד בצווארה חישוקים מוזהבים רבים.
"טָסְטִי!" היא צועקת בקול נשי עמוק וכולם משתתקים.
היא פונה אל האישה שמצאה אותם בשפה לא מוכרת.
האישה עונה לה בליווי תנועות ידיים רבות והן מנהלות שיח.
כל שאר האנשים עומדים בדממה. חלק מדברים ביניהם בשקט.
"אני חושב שאלו מִיפִירִים..." ממלמל אנג לחבריו בשקט, "לפי השפה והלבוש..."
"אז הם עומדים לאכול אותנו או לא עומדים לאכול אותנו?!" סוקה מגביר מעט את קולו ונעצר.
האישה המהודרת מסבה את מבטה אל סוקה.
היא עומדת כמה רגעים במקום ולאחר מכן צועדת לעברם.
"אִיַה מוֹן... מִין..." אנג מסתבך בשפה. אנשי השבט מביטים בו במבטים חסרי הבנה ומעט מזלזלים.
קטרה:" מה אתה עושה?" היא לוחשת לו בלחישה חזקה.
"מנסה לתקשר..." הוא עונה לה, "אני מנסה להיזכר בשפה שלהם..."
"אני מבינה גם את השפה שאתם דוברים." אומרת האישה בקולה העמוק.
"הו, אז- שלום! אני אנג!" הוא מנופף בידו עד כמה שהוא יכול מפני שהוא קשור. הוא וחבריו נבוכים. אנשי השבט מביטים בהם.
לפתע אנשי השבט משתנים- צבעי עיניהם משתנים והבעות פניהם נהיות קודרות ומרושעות. הכל נהיה אפל יותר, גם הנוף במקום.
"אתה תשלם על מה שעשית..." הם אומרים לאנג בקול מפחיד.
הם משתנים בחזרה.
"מה קרה פה עכשיו?!" קורא סוקה המבוהל.
"מה?" שואלת האישה.
"אתם... אתם... הפנים שלכם..! אתם כאילו... השתניתם, נהייתם מפחידים כאלה ואפלים!"
"אלה הרוחות האפלות... אנחנו לא מצליחים לעצור אותן, אנחנו מחכים שמישהו עם אנרגיה רוחנית גבוהה יעשה את זה..."
"אנג." פונה אליו סוקה. אנג מכחכח בגרונו:" אני האווטאר!"
"באמת?" שואלת ראש השבט ומרימה גבה.
"כן!" עונה אנג.
היא בוחנת את הקעקועים של אנג ואת פניו, מבטו ועיניו...
"בסדר... אז אתה תוכל לעזור לנו עם הרוחות האפלות."
"בטח!" אנג מחייך, "רוחות מה?"
"הרוחות האפלות אתה לא אמור לקשר בין העולם שלנו לעולם החומר?"
סוקה:" בסדר, רק לפני שהוא עוזר לכם- תוכלו לשחרר אותנו מפה?"
האישה מפנה בחדות את מבטה אליו והוא משתתק.