נקודת מבט לואי
ישבנו בסלון אחרי ארוחת הערב, עבר שבוע מאז שגיליתי שלוטי יצאה עם בחור מהמעמד הנמוך. כל כך זעמתי, איך היא מוכנה לסכן את התדמית של המשפחה שלנו? למה היא ציפתה שהם יתחתנו?
בכל אופן אסרתי עליה להיפגש איתו ומאז היא לא מדברת איתי, אני בטוח שהיא תבין שזה לטובתה. הם לא יהיו ביחד בסופו של דבר ואני רק חוסך לה שברון לב מיותר מבחור שלא שווה את האהבה שלה, במיוחד כשהוא לא במעמד שראוי לאהבה שלה.
הבטתי לרגע קצר בהארי שלגם מספל התה שלו והסתכל לעבר האח שדלק וחימם את הסלון הגדול. גם איתו לא דיברתי כבר שבוע ולא יצרתי איתו קשר עין וגם את זה עשיתי לטובתו, שניהם צעירים מכדי להבין שאני פועל אך ורק לטובתם כי אם זה היה לטובתי הייתי משאיר את הארי לצדי, הוא עושה לי טוב אבל אני לא חושב שזה הדדי.
ג'מה דיברה אליי וגרמה לי לזקוף את גבותיי בזמן שהסטתי את מבטי מהארי אליה. חיוך היה על פניה שדומות לשל הארי, הנהנתי והיא חייכה. אני לא יודע על מה דיברה אבל אני מניח שפשוט אהנהן
"אז מחר בבוקר נלך לשם" אמרה ולגמה מתה שלה
"לאן?" שאלתי מבולבל
"לקונדיטוריה, כרגע סיפרת לי שאתה אוהב קאפקייק" צחקקה. אז אני מניח שזה מה ששאלה אותי, הנהנתי שוב בחיוך וכשהסטתי את מבטי חזרה אל הארי לא ראיתי אותו. שמעתי דלת נסגרת ומיד הבטתי בדלת של הסלון המובילה אל החצר, משום מה יצאתי דרכה אחרי הארי, אני לא יודע למה בכלל, אני מנסה להתחמק ממנו אבל פתאום אני מרגיש שאני צריך אותו קרוב אליי
הוא הסתובב כששמע את הדלת נסגרת והביט בי אך מיד הסיט את ראשו והמשיך ללכת, הספר שאהב לקרוא בידו והוא הלך לכיוון העץ שאהב לשבת מתחתיו. הלכתי אחריו והגעתי אל העץ שלו, הארי כבר ישב אך לא הביט בי כשעמדתי מעליו. התיישבתי לצידו וקירבתי את רגליי לחזה ועטפתי אותן עם ידי, מתבונן בחצר החשוכה כשהארי לידי, לא מתייחס אליי
הוא יודע שאני כאן, סנטימטרים ספורים מפרידים בינינו, אני בטוח שהוא יודע. הוא המשיך לקרוא בספר שלו ועיניו הירוקות שקוראות זהרו וחיממו את לבי, נשכתי את שפתיי והבטתי בו, בחנתי אותו כשקרא ורציתי שדעתו תוסח אליי אך היא לא הוסחה. כחכתי בגרוני כמו נואש שרק רוצה שישימו לב אליו ויתנו לו תשומת לב, אני אף פעם לא כזה ובעיקר לא לילד שעדיין לא חגג את יום הולדתו השבע עשרה
"אתה צריך משהו?" שאל והפנה את מבטו אליי. מבטינו הצטלבו וגרמו ללבי להחסיר פעימה למראה העיניים הירוקות היפיפיות של הארי, הוא כל כך יפה שאני לפעמים שואל את עצמי האם זה אמיתי?
"דבר איתי" אמרתי כמעט מתחנן והבטתי עמוק אל תוך עיניו
"לואי..." הוא נאנח וסגר את הספר "אתה אמרת שזה נגמר"
"אני יודע" אמרתי והסטתי את מבטי ממנו אל החצר שמולנו
"למה אתה כל כך מבלבל?!" קרא בכעס. הסטתי את מבטי אליו, הוא נשך את שפתיו והניד בראשו בחוסר אמון "אני מרגיש כאילו אני נלחם עליך ואתה פשוט לא מתייחס אליי, לא אכפת לך בכלל"
"זה לא נכון-"
"זה כן נכון, אני כל הזמן רוצה להיות בסביבתך אבל אתה מתחמק, אני נישקתי אותך בפעם הראשונה והדפת אותי, אני מנסה להתקרב ואתה שוב הודף אותי!" אמר בכעס והביט בי "כמה פעמים עוד תהדוף אותי?" שאל בקול שבור והביט בי עם עיניו מלאות הרגשות
"אני לא יודע" מלמלתי
הארי קם מהדשא והלך חזרה למבנה האחוזה, נשכתי את שפתיי בכעס והשענתי את ראשי אחורה על העץ בייאוש. הוא צודק, אני הודף אותו ואני יכול להבין למה הוא חושב שלא אכפת לי אבל כן אכפת לי, באמת שאכפת לי ממנו כל כך אבל זה לא כזה פשוט. מה הוא חושב? שנהיה ביחד? זה בלתי אפשרי וזה מתסכל ומכעיס אבל זאת המציאות שלנו ואין לנו עוד אפשרויות. כבר לא היה לי אכפת מזה שלא סיפר לי על לוטי ופשוט העם, זה באמת היה תירוץ כדי להרחיק אותו ממני, הוא מכיר אותי טוב, ממש טוב, הוא הבין את זה לפניי ואני פשוט מוותר עליו בכל פעם מחדש.
הבטתי למבנה האחוזה, שם זה מקומי. מקומי הוא במעמד הגבוה עם אנשי האצולה שלא יקבלו לעולם את מה שאני, לא אכפת להם ממי שאני, אכפת להם ממה שאני ואני דוכס אבל אם אצא מהארון מה שבלתי אפשרי, אני אהפוך לגיי, לא לדוכס גיי. אף פעם לא יוכלו להתייחס אליי כאל לואי?
הארי מתייחס אליי כאל לואי, אני לא חושב שמעניין אותו התואר שלי וכמה שהוא משמעותי, הוא פשוט כאן בלי סיבה. הוא לא צריך להסתבך ולהיכנס לסיפור הזה אבל הוא עושה את זה ויש סיבה, יש גם סיבה שהוא לא יוצא לי מהראש אבל אני לא מבין מה היא.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
