"הארי אדוארד סטיילס, איפה היית?" אמא אמרה כשנכנסתי לסלון. היא השתמשה בשמי המלא מה שסימן לי שאני בצרות
"ישנתי אצל זאין, אני מצטער שלא הודעתי-"
"כל כך דאגנו לך, למה לא הודעת?" קטעה את דבריי בכעס וקמה מהספה, אבי לידה מביט בי עם ידיו שלובות
"שכחתי... אני מניח?" סוג של שאלתי והשפלתי את ראשי
"תעלה לחדרך, נחשוב על האם תהיה חלק מארוחת הערב" אבא אמר בקשיחות והצביע על היציאה מהסלון. הנהנתי ועליתי אל חדרי, זה בסדר מה שקרה עכשיו, זו לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה ובסופו של דבר אני כן אוכל יחד עם כולם. בעוד כמה דקות אבי ידפוק על דלת חדרי ויקרא לי לאכול.
דפיקה נשמעה על הדלת וקמתי ממיטתי לפתוח אותה, זה היה אבי עומד בידיים שלובות, לא מוכן להודות שנכנע
"בוא לאכול" אמר בקשיחות והסתובב אל המשך המסדרון. הנהנתי בחיוך ובאתי אחריו, לואי בדיוק יצא מחדרו והלך לעבר אחיותיו. הוא שאל עם עיניו האם הכל בסדר והנהנתי, ירדתי עם אבא ובאולם הכניסה חיכה יחד עם קווין המשרת האישי של הלורד ארווין "רופוט" אבי אמר בחיוך
"הלורד דס, יש לי חדשות טובות" רופוט אמר ואבי נראה קשוב "הלורד ריצ'רד יצא ממצב סכנה" אמר ואבי נאנח אנחת רווחה
"מתי נוכל לבוא לראותו?" אבי שאל. ריצ'רד מאוד חשוב לנו, הוא בן אחותו של אבי תמיד היינו קרובים ובגלל שאביו של ריצ'רד נהרג כשהיה תינוק אבי שימש לו כדמות אב, לפני שהתחתן הוא היה בא איתנו לכנסייה בכל יום ראשון ורוכב איתנו
"בקרוב מאוד, מכתב ישלח לכם ממנו כשיהיה מוכן לראות אנשים" רופוט אמר. אבי הנהן ונכנסנו יחד לחדר האוכל, אמי וג'מה נכנסו מיד אחרינו ואבא סיפר להן את החדשות הטובות, התיישבנו לאכול ולאחר מכן עברנו לסלון לשתות תה. במשך כל הארוחה לא היה זכר לכעס מהוריי, כאילו שום דבר לא קרה אבל אני לא מופתע, היו פעמים שהייתי כל כך שקוע בספרים שנשארתי כל היום תחת העץ שלי וקראתי. הוריי עשו בדיוק את אותה הסצנה שעשו היום וכמה דקות לאחר מכן קראו לי לאכול.
לאחר הארוחה עליתי במהירות לחדרי והדלקתי את האח בעזרת נר שדלק על שולחן הכתיבה, שכבתי על השטיח שמול האח הבוער וקראתי את הסונטות של שייקספיר. התגעגעתי לקרוא ובזמן האחרון לא מצאתי זמן לעצמי, לשבת ולהירגע כך
שקעתי לתוך קריאה ארוכה שבה כבר הגעתי אל הסונטה הארבעים ושתיים מתוך מאה חמישים וארבע, נרדמתי על השטיח אל מול האח שחימם אותי מהשלג הכבד שירד בחוץ. כשהתעוררתי היה חשוך בחוץ והראש שלי כאב, הזעתי מהחום של האח במקומות שלא ידעתי שאפשר להזיע בהם. לקחתי את העששית מהשולחן שלי כדי ללכת לחדר המקלחת, אני יודע למלא אותה לבד למרות שקווין תמיד ממלא לי אותה
המסדרון היה חשוך ודי פחדתי, אף פעם לא יצאתי מהחדר בשעה כזאת מאוחרת, אור העששית שבידי היה האור היחיד וחשבתי שבכל רגע תקפוץ עליי רוח כמו בסיפורי הרומנים שבאחוזות גדולות ונטושות מתגוררות רוחות שרודפות את הדיירים החדשים למרות שאני גר כאן מאז שנולדתי, היה לי דמיון די מפותח. הלכתי בהמשך המסדרון החשוך עד שהגעתי אל המקלחת, הבטתי לאחור לראות שאף רוח לא באה, לא שיכולתי לראותה אך בכל זאת
ניסיתי לפתוח את דלת החדר אך היא לא נפתחה, ניסיתי שוב ועדיין לא נפתחה. ייאוש עלה בי כשהסתובבתי חזרה למסדרון, אצטרך לעשות שוב את אותה הדרך הארוכה והחשוכה. נאנחתי והתחלתי לצעוד בו לעבר האגף הדרומי בו שאר משפחתי ישנה, אולי חדר המקלחת שם פתוח? צעדתי גם באיטיות מרוב הפחד אך גם במהירות שהרוח לא תספיק להגיע אליי
"הכל בסדר הארי, אין דבר כזה רוחות" מלמלתי לעצמי. רעדתי מפחד, לא יכולתי להסתכל גם אחורה וגם קדימה כך שאם מישהו יהרוג אותי מאחורה לא אדע ואסבול בשקט. הגעתי לסוף המסדרון אל המדרגות שהובילו אל אולם הכניסה, הבטתי באולם הכניסה מלמעלה והוא היה חשוך וריק, מעולם לא ראיתי אותו כך. אני גר כאן כל כך הרבה שנים, מעולם לא גרתי במקום אחר ורק עכשיו אני רואה את הצדדים החשוכים באחוזה. הלכתי קדימה אל האגף הדרומי ובכל רגע מלמלתי לעצמי שהכל יהיה בסדר ושאם אמות היום לפחות אמות נקי אחרי מקלחת חמה וטובה
"הפסק עם זה" שמעתי את קולה של ג'מה מצחקקת. זה החדר שלה ודלתה הייתה קצת פתוחה
"אני אוהב אותך" שמעתי קול מוכר ונבהלתי שחשבתי על למי הוא שייך. הייתי חייב להציץ בפתח הקטן שהיה בדלת חדרה של ג'מה, הנחתי את העששית על רצפת המסדרון כדי שלא יראו אותי והכנסתי קצת את ראשי אל תוך חדרה. על מיטתה היא ישבה יחד עם... עם קווין? אני מדמיין, זה לא יכול להיות. רגע לאחר מכן הם הצמידו את שפתיהם וג'מה נשכבה מעל אותו הבחור, הוא הניח את ידו החשופה על גבה שעטוף במחוך ההדוק שלה וראיתי את קעקוע הנוצה של קווין. לבי נחת כשהבנתי בוודאות שזה הוא, מה הוא עושה עם אחותי?
הם גדלו יחד, כמו אחים. למה הם במצב כזה אינטימי, זה לא יכול להיות... מיליון הכחשות עלו לראשי אבל זה יכול להסביר לי למה היא הייתה במסבאה וישבה יחד עם קווין בשולחן, הוא לקח אותה לשם. כמה זמן כל זה קורה? מפי נפלט קול תדהמה ומיד הנחתי את ידיי על פי, יכול להיות שהם שמעו?
ג'מה קמה מקווין ויכולתי לראות את פניו בבירור, אני עדיין לא מאמין שהוא ואחותי הגדולה-
דלת החדר נטרקה וקטעה את מחשבותיי, אני לא יודע אם הם ראו אותי או לא אבל אני לא זה שצריך לדאוג או להסתתר. למען האמת אני כן אבל עם לואי, לא מפני זה שראיתי אותם. אני אהרוג את קווין בבוקר, הוא נגע באחותי ונישק אותה. ניערתי את ראשי כדי למחוק את הזוועות ממוחי והרמתי את העששית, חזרתי על עקבותיי כי לא רציתי כבר להתקלח לאחר מה שראיתי עכשיו. פחות פחדתי בדרך חזרה לחדרי, אם הרוח לא תקפה אותי מוקדם יותר למה שתתקוף אותי עכשיו? נכנסתי לחדרי וסגרתי אחרי את הדלת
נשכבתי במיטתי ללא בגדים, היה לי כל כך חם. ניסיתי להירדם אך מה שקווין וג'מה עשו בחדר לא יצא מראשי, הוא החבר הכי טוב שלי איך לא סיפר לי... למרות שאני לא סיפרתי לו על לואי אבל אנחנו שני גברים, זה אסור... למרות שגם הוא וג'מה זה אסור, הוא משרת והיא בת אצולה כמו שהוא אוהב להגיד. אולי אני צריך להתחשב במצב שלהם?
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
