אחזתי בידו של לואי ומנעתי ממנו לקום ממיטתי, אני לא רוצה שהוא ילך עכשיו לפגישה. כיף לי שאנחנו ככה במיטה מדברים ומתחבקים, אני יודע שהוא לא מסוג האנשים האלה והוא עושה את זה בשבילי אז שיישאר גם בשבילי.
"הארי, אני חייב ללכת" אמר בייאוש והביט בי "אני לא רוצה אבל אני חייב"
"יורד שלג עכשיו, זה יהיה מסוכן" ניסיתי להמציא לו תירוץ נוסף בזמן שאחזתי חזק בידו כשניסה לקום מהמיטה
"אני מבטיח שכשאחזור נעשה משהו" אמר
"אבל אתה תחזור בערב וישימו לב" אמרתי בעצב
"לא ישימו לב, תסמוך עליי" אמר. הוא נישק נשיקה מהירה לשפתיי ויצא בזהירות מחדרי
הבטתי בתקרה והרגשתי לבד, יש לי חברים, לא הרבה אבל יש לי. אני פשוט מרגיש שהם לא יבינו, הם לא יבינו איך זה להיות גיי כשאתה חי באנגליה השמרנית במעמד הגבוה. עד לפניי שלואי הגיע הרגשתי כמו עוף מוזר בין כל האנשים המושלמים שבטוחים לגביי נטייתם המינית אל המין הנגדי להם ואני? אני מוזר מתבודד שתמיד חבריו היו מושלמים וחברותיים ונמשכו לבנות
תמיד ראו אותי בתור מישהו שונה, אני לא יודע אם לטובה או לרעה אבל גם היו מכנים אותי 'הילד הטוב והיפה של לונדון' כי אני בתול ועדיין חושבים שלא התנשקתי, תמיד אמרתי שאני אשמור את עצמי לחתונה כך שראו אותי בתור טהור וצדיק
זה עבד לטובתם של אבא ואמא, הם השוויצו לכל האנשים שהבן שלהם הוא הארי סטיילס הטהור של לונדון, כולם ידעו את שמי גם בגלל אבא ואמא וגם בגלל הדיבורים בבית הספר לבנים. כולם תמיד אמרו עליי שאני מוזר, ליאם וזאין היו לצדי ברגעים האלו. אף אחד לא העלה על דעתו שאני גיי כי יש לי מוניטין של ילד טוב ולהיות גיי זה דבר רע, כל כך רע שפעם היו מוציאים על כך להורג. אני לא יודע לגבי עכשיו כי הרבה זמן לא תפסו גיי מחוץ לארון אך המלכה ויקטוריה היא אישה טובה ונהורה, אני לא חושב שהיא תוציא על כך להורג
זה טיפשי להעניש מישהו על משהו טבעי שהוא לא שולט בו, אני לא חושב שהומופוביה ושנאה הופכת מישהו לפחות גיי, היא רק גורמת לאנשים כמוני לראות הומופובים בתור אנשים שליליים. העובדה שזאין, ליאם וקווין קיבלו אותי כל כך לא מובנת מאליו. אני חשבתי שיסגירו אותי להוריי, הם חברים שלי אבל לפעמים המעמד משפיע עליך ואתה רק רוצה לרצות כדי להיות מכובד ונחשב.
בלי לשים לב כבר עבר הרבה זמן של מחשבות ובהייה בתקרה, קמתי ממיטתי והבטתי דרך החלון על החצר האחורית, השמש כבר התחילה לשקוע והשמיים היו כתומים, אני בטח מאחר לארוחת הערב למרות שקווין היה בא. ירדתי במהירות במדרגות ונכנסתי בריצה לחדר האוכל, כולם בדיוק התיישבו כולל לואי, אני מניח שהוא חזר עכשיו אחרת הוא היה בא לחדרי
"לא ראיתי אותך היום בני" אמא אמרה בדאגה
"נחתי בחדרי" אמרתי והיא הנהנה. במשך כל הארוחה ניסיתי לא להסתכל על לואי אבל הוא כל כך יפה שזה בלתי אפשרי, יש לו יופי מיוחד, פעם חשבתי שקריאה זה מרגיע ואז פגשתי את לואי. להביט בו זה הדבר המרגיע ביותר, הוא קשוח אבל פניו מביעות שלווה ורוגע, זה מה שאני צריך בין כל התחרותיות של המעמדות.
לאחר הארוחה ישבנו בסלון ושתינו תה, לואי סימן לי משהו עם עיניו אך לא הבנתי. כשסיים את התה הוא יצא אל החצר ויצאתי אחריו, הבטתי קדימה ולא ראיתי אותו בשום מקום... מזור, הוא רק יצא החוצה-
מישהו משך אותי מידי וקטע את מחשבותיי, הוא אחז בפניי והצמיד נשיקה רכה לשפתיי. חייכתי כנגד שפתיו, זה לואי, הוא חייך וליקק את שפתיו לפני שהניח עוד נשיקה לשפתיי
"אמרתי לך שנעשה משהו כשאחזור" אמר והחליק את ידו שתאחוז בידי. הבטתי בידיים המשולבות שלנו וחייכתי, זה נראה נכון, זה מרגיש נכון אז למה זה לא נכון?
"קר כאן" אמרתי ועדיין הבטתי בידיים שלנו
"בוא לאורווה" אמר ומשך אותי
"למה שוב לשם?" שאלתי בעצב
"לאן עוד נלך?" שאל והביט בי. הנהנתי בהבנה, אין לנו באמת לאן ללכת, אסור שידעו שדבר כזה קורה בין דוכס למישהו ממעמד האצולה. נכנסנו לאורווה והחלקנו עם גבינו כנגד הקיר והתיישבנו על רצפת העץ שחיממה אותנו מהקור שבחוץ, עדיין אחזנו ידיים והרגשתי שאני בחלום. לואי אוחז בידי ומנשק אותי, זה חייב להיות חלום.
הבטתי בו והנדתי עם ראשי בחוסר אמון, מביט בו מסתכל על הסוסים בסקרנות. הוא כל כך מדהים, למה שירצה אותי? אני הרי חסר ניסיון, בלי הרבה חברים, אני קורא שייקספיר ובנוסף אני גיי והוא... הוא כל כך טוב. אין בו אפילו פגם אחד, הוא יפיפה, חכם, מצחיק, כולם אוהבים ומעריצים אותו. אני בר מזל שהוא הסתכל עליי בכלל, הרבה נשים ואני בטוח שגם גברים רוצים להיות במקומי כרגע ולאחוז בידו של לואי טומלינסון.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
