"לואי" שמעתי קול מוכר מעליי. פקחתי את עיניי ולוטי ישבה על מיטתי לבושה בשמלה חגיגית ושיערה אסוף בצורה מסודרת
"כן?" שאלתי בקול עייף בזמן שהתמתחתי
"ליידי אן ארגנה לכבודנו ארוחה חגיגית, תתארגן" אמרה. הבטתי לחלון והיה כבר חשוך, קמתי ממיטתי והתלבשתי בבגדים שהיו באחד מהתיקים שלי. כפתרתי את הווסט בצבע התכלת מעל חולצתי הלבנה ויצאתי מהחדר יחד עם לוטי, לקחנו בדרכנו למטה גם את פיבי, דייזי ופיזי
ירדנו במדרגות יחד, אחזתי בידיהן של פיבי ודייזי. הרבה אנשים בכניסת האחוזה עם כוסות יין בידיהם מסתכלים לעברנו, כשהגענו למטה כולם השתחוו וחייכתי בנימוס. מלצר ניגש אליי עם כוס יין, לקחתי אותה והלכתי לעבר משפחת סטיילס להודות להם על האירוע
"לורד דס, ליידי אן" אמרתי בחיוך
"הדוכס מיורק" הם השיבו בחיוך
"תודה לכם על האירוע המקסים" אמרתי והסטתי את מבטי להארי בנם שנשך את שפתיו האדמדמות בזמן שהביט בי. בחנתי את פניו היפות והסטתי את מבטי לדס ואן, דס לקח כפית מהמלצר שעמד לצידו והקיש על הכוס כדי למשוך את תשומת ליבם של האורחים
"שלום לכולם, הדוכס מיורק ואחיותיו ברוכים הבאים ללונדון. בואו כולם איתנו לסעודה" הלורד דס קרא בקול כדי שכל האורחים שבאולם הכניסה ישמעו אותו. סימנתי עם עיניי לאחיותיי לבוא איתי, הלכנו אחרי משפחת סטיילס לחדר האוכל, בו היה שולחן ארוך ונרות עליו, נברשת גדולה השתלשלה מהתקרה הגבוהה. התיישבתי בראש השולחן, מצדי האחד דס ומשפחתו ומצדי השני אחיותיי. שאר האורחים התיישבו בהמשך השולחן הארוך, מלצרים עברו עם מגשי מאכלים ושאלו כל אחד האם למזוג לו מסוג האוכל. פיבי ודייזי ישבו הכי קרוב אליי כדי שאוכל לעזור להן עם האוכל, לקחתי ביס מהאוכל שלי כדי לסמן לכולם שהם יכולים להתחיל לאכול, מתוך כבוד מחכים שהאיש המכובד ביותר בשולחן יאכל קודם. אחרי שכולם התחילו לאכול עזרתי לפיבי ודייזי לחתוך את שוק העוף שהייתה בצלחתן
"הדוכס מיורק, האם התמקמת בחדר?" הלורד דס שאל
"כן, חדר יפה מאוד" אמרתי בחיוך
"אם יהיו בעיות תהיה בטוח שתוכל לפנות אלינו" ליידי אן אמרה
"תודה לכם על האירוח האדיב" אמרתי ואכלתי מהאוכל שבצלחתי
"ג'מה יקירה, אולי תראי לדוכס את החצר אחרי הארוחה?" אן שאלה את ג'מה שישבה לצידה
"אני אשמח" ג'מה אמרה בחיוך והביטה בי. חייכתי אליה חזרה, חלק מהביקור פה הוא גם למצוא לי אישה וג'מה נראית נחמדה ובמעמד טוב.
כשהארוחה הסתיימה יצאתי יחד עם ג'מה ואחיה הארי לחצר האחורית שהייתה חשוכה אך העששית שבידנו האירה את הדרך
"אוכל לשאול שאלה?" היא שאלה והנהנתי "באתם לכאן למטרת עסקים?"
"גם, לא יזיקו לנו עסקים בלונדון" אמרתי בחיוך והבטתי בהארי שעמד מצידה השני של ג'מה
"איך יורקשייר? מעולם לא ביקרתי שם" ג'מה שאלה
"יורקשייר נהדרת, היא הרבה יותר כפרית מלונדון" אמרתי בחיוך "אוכל להראות לך אותה יום אחד" הוספתי. אני לא מעוניין בג'מה אך היא תוכל להסיח את דעתי מדברים אסורים שעוברים במוחי
"אני אשמח שתראה לי את יורקשייר" אמרה. חזרנו פנימה לסלון החורף, התיישבתי על הספה שמול דס ואן. הם נראים משפחה מאושרת, כמו שאנחנו היינו לפני שאמי נפטרה. עברו רק שבועיים ואני כבר מתגעגע לארוחות הערב המשפחתיות שהיו בכל יום, אני מפחד שתעבור שנה והגעגועים יקרעו אותי. אומרים שעם הזמן הגעגוע פוחת ולומדים לחיות עם זה אבל בשבועיים האלו הגעגועים רק מתגברים, הדבר שמנחם אותי הוא שאמי כבר לא סובלת. השנה הזאת הייתה מאוד קשה לנו ובמיוחד לה, היא נלחמה בגבורה במחלה הנוראית אך גם לגיבורים יש סוף. זה לא הסוף שלה, אביא לה כבוד כמו שהיה לה לפני שנפטרה.
*********
לאחר ששתינו תה בסלון החורף הארי ליווה אותי ואת אחיותיי לחדרינו כי חדרו גם באגף הצפוני. נפרדנו מאחיותיי והגענו לחדרי
"הדוכס?" שאל
"כן הארי?" שאלתי חזרה
"א-אם תצטרך משהו, אני כאן" אמר בחיוך
"תודה לך" השבתי בחיוך ונכנסתי לחדרי. נפלתי על מיטתי בעייפות למרות שישנתי בצהריים, מחר אלך למצוא לי פילגש שתעביר את זמני בשהות כאן בלונדון, לא יכולתי להביא איתי את מרי הפילגש שלי מיורקשייר. זהו לא מקומה ואין לי כוונות לעקור אותה משורשיה, היא גם ככה לא נכנסה ללבי היא רק הסיחה את דעתי מהדברים האמתיים שעוברים בראשי.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Hayran Kurguבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
