9.

1.5K 134 40
                                    

נייל הודיע לי בבוקר שהוא הולך להאכיל את וורט אז החלטתי ללכת איתו, הוא נראה מאוד צעיר ואני לא מבין איך מישהו צעיר יכול להיות משרת. ביורקשייר רק מעל גיל עשרים ושתיים אפשר להיות משרת

הלכנו יחד לאורווה ונתתי לו ללטף את וורט, הוא נראה מוקסם ממנו "נייל?" שאלתי

"כן הדוכס?" שאל חזרה

"בן כמה אתה?" שאלתי מתוך התעניינות

"שמונה עשרה אדוני" אמר בחיוך

"איך זה שאתה משרת בגיל צעיר כל כך?" שאלתי. תמיד עניינו אותי חייהם של המשרתים, זה שהם סובבים סביבנו כל הזמן לא אומר שאין להם רגשות, חלומות, תשוקות... אני בטוח שאם הייתה להם האפשרות הם היו בוחרים להיות במעמד כמו שלי

"אמי היא המשרתת האישית של ליידי אן" אמר והתכופף לשק הגזרים המקולפים והושיט לי אחד כדי שאאכיל את וורט

"ואתה אוהב את התפקיד הזה, אני מצטער אם אני חודר לך לפרטיות פשוט תמיד עניין אותי" אמרתי

"זה בסדר אדוני הדוכס, אני אוהב את התפקיד הזה, אני מרגיש מועיל" אמר בחיוך ונראה שבאמת התכוון לכך

האכלנו את וורט ולאחר מכן יצאתי איתו לסיבוב לפני ארוחת הבוקר. חזרתי למבנה האחוזה בזמן לארוחת הבוקר, כולם כבר ישבו בשולחן וחיכו לי. התיישבתי בראש השולחן והתחלנו לאכול לאחר שבירכנו אחד את השני בבוקר טוב

אחרי ארוחת הבוקר יצאתי יחד עם הלורד דס ובנו הארי לרחוב הראשי לתופר של דס שיתפור לנו בגדים לנשף שיתקיים השבוע אצל ליידי שר, הבנתי שליידי שר היא חברתה של ליידי אן למרות שהכל תחרות. אן אמרה לג'מה השבוע ששר רק רוצה להשוויץ באולם הנשפים שלה, הם כולם רוצים לנקר את עיניהם של אחרים. ביורקשייר זה לא כך, האווירה יותר חמה אבל זה יפה שבכל עיר באנגליה יש מנהגים וסוגי אנשים שונים.

הגענו לרחוב הראשי וירדנו במורד המדרחוב אל התופר היוקרתי של הלורד דס, ראיתי הרבה בחורות צעירות מתלחששות בזמן שהן מביטות בי. כנראה שאנשים הפיצו את השמועות שאני כאן וזה בסדר, בכל תקופה באנגליה ניסו להרשים את הדוכס. זה מעמד מאוד נחשב, אחד מתחת לראש המדינה

נכנסנו לתופר שהוביל אותנו לחדר עם הרבה בדים, מכל מיני סוגי ומכל מיני צבעים. בחרנו באותו סוג הבד, משי והתופר הראה לנו את הצבעים שיש מסוג הבד הזה. הלורד דס בחר בצבע כחול כהה לחליפתו ובצבע לבן לווסט שמתחת, הארי בחר בצבע שמנת לחליפתו וכמו דס צבע לבן לווסט. הגיע תורי לבחור, הבטתי בכל הצבעים ולא ידעתי מה לבחור. הבטתי בהארי ומבטינו הצטלבו, נשמתי נעתקה בגרוני ולבי החסיר פעימה לירוק היפיפה שבעיניו. הוקסמתי ממנו ומכל פניו של הבחור הנאה שעמד מולי

הסתכלתי שוב על הבדים ובחרתי בירוק בקבוק לחליפתי, הצבע הזה הכי הזכיר לי את צבע עיניו של הארי, לווסט בחרתי בצבע לבן. הלכנו עם התופר לחדר מדידות שבאמצע הייתה במה קטנה ועגולה, עליה התופר מדד אותנו ואת גופנו בשביל תפירת החליפות. שילמנו לו ויצאנו מהחנות אל הרחוב הראשי

דס הציע שנלך לקונדיטוריה טובה, לא יזיק לי משהו מתוק עם כל המבטים שמופנים אליי וגורמים לי להרגיש קצת לא בנוח אבל זה חלק מתפקידי, זה אחד מהדברים שהייתי משנה בתפקיד. שלא יראו אותך בתור מישהו מאיים ובעל השפעה רבה, אני כן בעל השפעה אבל כשרואים אותי זה כל מה שרואים. את הדוכס מיורק לא את לואי טומלינסון

נכנסו לקונדיטוריה שבה ישבו הרבה אנשים מהמעמד הגבוה, הרחוב הזה הוא לאנשים מהמעמד הגבוה. לא ראיתי כאן מישהו שבגדיו לא מחויטים, אישה בלי מטריית תחרה בידה שתגן עליה מפני השמש. ישבנו במקומות הישיבה הנוחים ומעמד עם קאפקייק הונח באמצע השולחן יחד עם שלוש כוסות תה. שתינו ואכלנו, חשבתי לעצמי איך זה שביורקשייר אין קונדיטוריות כאלה כמו מסבאה שאפשר לשבת. ביורקשייר אין מקומות פלצניים, המקומות שם יותר עממים וחמים.

כשחזרנו לאחוזה הלכתי לחדרן של פיבי ודייזי לבדוק מה שלומן. הן שיחקו בבובות הבד שקיבלו מאבא לפני שעברנו לכאן וצחקקו, התיישבתי על מיטתן הזוגית והגדולה

"מה עשית היום?" דייזי שאלה כמו ילדה גדולה וחיוך נמרח על שפתיי

"הייתי אצל התופר וגם בקונדיטוריה עם המון דברים טעימים ומתוקים" אמרתי בחיוך וידעתי שיתלהבו מהחלק של הקונדיטוריה 

"גם אני רוצה!" פיבי קראה בחיוך והתקרבה אליי בעיניים פעורות

"מחר אתן גם תלכו לתופרת לקנות שמלות ואני אדאג שאנה תיקח אתכן לקונדיטוריה" אמרתי. אנה היא בת שמונה עשרה לפי מה שהבנתי כך שהיא גם ילדה, זה טוב שהמשרתת האישית שלהן תהיה צעירה, שתבין אותן

"מתוקות, תרצו שאסרק את שיערכן לפני ארוחת הערב?" אנה שאלה מצד החדר

"כן!" פיבי ודייזי קראו יחד ורצו אליה. יצאתי מחדרן בחיוך, אני מרגיש שהדברים אצל אחיותיי משתפרים. אצלי לעומת זאת לא, רגשות האובדן והעצב עדיין אצלי ורק מתגברים. אין לי את מי לשתף וזה גם לא צריך להשתנות, אני כאן כדי לדאוג למשפחתי.

only the brave - Larry StylinsonWhere stories live. Discover now