הלכתי יחד עם אבא ולואי אל התופר שברחוב הראשי, שיתפור לנו חליפות לנשף האביב שיתקיים השבוע בביתו של הלורד ארווין. אבא התכונן עם אנשים שיבואו מהאחוזה למקרה שארווין ינסה לעשות משהו, אבא סמך עליו בעבר. הם גדלו יחד וגידלו את ילדיהם יחד אבל ארווין השתנה וכל מה שמעניין אותו זה המעמדות ומי מכובד יותר, אמי אמרה שארווין תמיד התעניין בכך וראתה בו צד אפל כבר שהיו נערים.
נכנסנו לתופר, בחרנו בד וצבע שיתאים למסכות. בכל נשף אביב אצל משפחת פיין באים עם מסיכות כדי לסמל את בואה של עונת האופרה באנגליה, זו גם עונת החיזורים כך שהבנות מפתות את הבנים. התופר מדד את גופנו וכשמדד את לואי היה לי קשה להסיט את מבטי מגופו המחוטב שעמד על במת המדידות ולבש מכנס צמוד שהבליט את ישבנו הסקסי, הרגשתי כל כך סוטה שאני בוהה כך בישבנו אבל הוא יפה מדי. נשכתי את שפתיי והעלתי את מבטי לכל אורך הגוף של לואי עד שפגשתי בעיניו הכחולות והיפות שקרצו לי, צחקקתי והשפלתי את מבטי. הוא ראה אותי בוחן כך את גופו, זה כה מביך.
לאחר שהיינו אצל התופר חזרנו לאחוזה כי לאבא וללואי היו פגישות, אני יצאתי אל החצר והדשא לא היה רטוב. החלטתי לשבת מתחת לעץ שלי אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם בגלל החורף וקראתי את הספר שלואי הביא לי, שבר אותי שרומיאו ויוליה לא יכולים להיות יחד בגלל סכסוך בין משפחותיהם. הם כל כך מאוהבים ובסופו של דבר לא יהיו יחד רק בגלל משפחותיהם? לפעמים צריך להפסיק לרצות ולחיות את חייך, משפחתך כבר חוותה דברים ועכשיו זה תורך. ניסיתי לשדר ליוליה את מחשבותיי אך היא בכל זאת הייתה קשה להשגה.
מבלי לשים לב שקעתי לשינה עמוקה מתחת לעץ, ראשי היה ריק ממחשבות ודאגות. הייתי צריך את השינה הזאת במקום הזה.
***********
"הארי" קול נעים העיר אותי משנתי. פקחתי את עיניי וראיתי את לואי יושב מעליי, השמיים כבר חשוכים לגמרי "ידעתי שאמצא אותך פה" לחש וליטף את פניי. התמתחתי והבטתי מסביב, לכמה זמן נרדמתי שהכל כבר חשוך?
"מתי חזרת?" שאלתי בעייפות והתיישבתי
"לפני כמה דקות, לא היית בחדרך אז באתי לכאן" אמר וחיוך עלה על פניי. הוא מכיר אותי "אתה קורא את הספר?" שאל והרים את הספר רומיאו ויוליה מהדשא
"כן" חייכתי בעייפות
"פספסת את ארוחת הערב" לחש ולבי נחת
"באמת?" שאלתי והוא הנהן. קברתי את פניי בידי והעברתי את ידי בשיערי "אבא וודאי כועס עליי כל כך" אמרתי בכעס על עצמי
"אל תדאג, הוא לא עשה מכך דרמה" לואי אמר ועודד אותי "בוא" אמר. קם מהדשא והושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום
נכנסנו לאחוזה, כולם ישבו בסלון ושתו תה. אבא הסיט את מבטו אליי והניח את ספל התה על השולחן באיטיות, חזר למשענת הספה ושילב את אצבעותיו. ידעתי שאני בצרות לפי זה שמשך את הזמן ולא הוריד את מבטו ממני
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
