חזרנו לאחוזה בהפרש של שעה כדי שלא יחשדו בכלום, היה כבר חשוך לגמרי ודאגתי לוודא עם נייל שאליזבת לא ביקרה כאן ויצרה אי הבנה, כולם חושבים שהיא הייתה איתי בבקתה. נייל כמובן התבלבל ולא הבין את כוונותיי
"אליזבת לא הייתה איתך?" שאל
"כן היא הייתה" אמרתי ופרצופו היה עוד יותר מבולבל. הלכתי לחדריהן של אחיותיי כדי לבדוק מה שלומן. פיבי ודייזי באותו המצב שעזבתי אותן, משחקות יחד עם המשרתת שלהן, לוטי ישבה בחדרה וקראה ספר וכך גם פיזי. בית הספר שלהן יתחיל מחר, הוא נדחה בגלל התקרית שהייתה במירוץ החורף
כל בנות הממלכה כבר התחילו ללמוד ואחיותיי יצטרפו באמצע שנת הלימודים, זה יקשה עליהן אבל כל המעבר מדונקסטר לכאן, העסקים, התאוששות... כל זה תפס מקום מרכזי בחיי ולא יכולתי לדאוג לגבי הלימודים.
אני חושב שמצבה של לוטי משתפר, היא חזרה לדבר איתי לגמרי ואני לא מרגיש שהיא נוטרת לי טינה. אולי היא הבינה שעשיתי את זה לטובתה ולטובת המשפחה, אני לא רוצה שיצא לנו שם של כופרים שלא ממשיכים את השושלת הארוכה, אני רוצה להביא כבוד לאמא כמו שמגיע לה. לוטי לא באמת אהבה אותו, היא לא יכולה לאהוב פשוט עם בזמן שהיא ממשפחת דוכסים
אני יכול להבין את ההרגשה של לאהוב את החטא, אני חווה את זה יחד עם הארי ולא מתחרט לרגע כי הוא גורם לי להרגיש טוב אבל אני לא יודע למה יש הבדל הם לא יכולים להיות יחד וככה זה, פשוט ככה. אין לי תירוץ. אולי אני אגואיסט, גאוותן שלא מוכן להודות בכך שגם לי אסור לאהוב את מי שאני אוהב?
כי אם הודה בכך זה יעלם, לא אכול להיות עם הארי. עמוק בפנים אני יודע איך זה יגמר אבל אני מתעלם מהאזהרות, אני לוקח את הסיכון שאולי הסוף שלנו יהיה שונה וטוב כי כשאני עם הארי אני באמת מרגיש משהו מיוחד ולא יכול להיות שזה יגמר כך שלא נהיה יחד בסופו של דבר
אז אני מסכן את המעמד ואני חושב שאוותר על כל כך הרבה בשבילו, אם בסופו של דבר אצטרך לבחור בין הדוכסות להארי אבחר ב-
דפיקה על דלת חדרי קטעה את מחשבותיי
"היכנס" אמרתי. דלת חדרי נפתחה ובפתחה הופיעה אליזבת "כן אליזבת?" הופתעתי לראות אותה כאן. היא באה רק שאני צריך הסחות דעת ולא קראתי לה
"אדוני הדוכס, באתי כי היו שמועות שנסענו יחד לבקתה בצפון הארץ" אמרה
"כן, אשמח שתגידי שהיית איתי שם" אמרתי
"אוכל לשאול עם מי באמת היית שם?" שאלה "זאת אומרת פילגש אחרת... אני רק רוצה לדעת את מקומי"
"את הפילגש היחידה שלי, לא אוכל לספר לך עם מי הייתי" עניתי בקרות
"כן אדוני הדוכס" השתחווה ויצאה מחדרי
זה היה די מוזר, למה היא רצתה לדעת עם מי הייתי בבקתה הרי אין לנו יחסים חוץ מסקס חסר משמעות שלא מענג אותי, אנחנו אמורים להיות יותר מזה אבל אני לא יכול כשהארי נמצא במוחי בכל דקה שעוברת. זה לא אשמתה שהסקס לא מענג אותי, אני לא נמשך לנשים אך בכל זאת אסור שידעו על נטייתי המינית וזה שלא תהיה לי פילגש יכול לעורר חשד. לכל דוכס או לורד יש פילגש, להארי אין כי הוא באמת שונה. לא אכפת לו במיוחד ממעמדות ויחסי מין, אני חושב שהוא לא מתלהב מהרעיון של לשכור לך אישה שתספק את צרכיך ותהיה לך כמו לאישה. ואני יכול להבין על מה הוא מדבר אבל זה העולם שלנו. אם היינו במציאות אחרת לא בטוח שהיינו נפגשים אבל אם כן? היינו גרים באחוזה יפה ומאמצים כמה ילדים
גיחכתי למחשבה על עתיד משותף לי ולהארי כי זה בלתי אפשרי אבל אני מעז לחלום כי אני רוצה להיות אמיץ כמו שהארי חושב שאני, לכן הוא נתן לי את השעון שיזכיר לי את זה.
יצאתי ממבנה האחוזה אל כיוון האורווה למרות שכבר היה חשוך לגמרי, עליתי על וורט ורכבתי איתו אל תוך היער החשוך שהיה נראה אפל במיוחד בשעות החשיכה. לפתע שמעתי צעקות של קול מוכר, העזתי להציץ מאחורי העץ שהסתיר את שני האנשים שרבו בקולי קולות
מאחורי העץ ראיתי את הלורד ארווין עם לורד אחר, צעיר יותר ונראה חסר אונים אל מול ארווין
"אתה פישלת!" הלורד ארווין צרח נשמע שהשתמש בכל גרונו "היית אמור להרוג אותו!" קרא בכעס ובייאוש. למה הוא מתכוון ב'להרוג אותו'?
"אני באמת עשיתי זאת, זה היה נס שריצ'רד ניצל!" הלורד האחר קרא מתחנן. לא הבנתי מה קורה כאן, איך הלורד ארווין קשור לתקרית של ריצ'רד במירוץ החורף? הם קרובי משפחה
"את פישלת ואני אמור להרוג אותך כדי שלא יהיו עדים לכך" הלורד ארווין אמר ולבי נחת "אבל יש לי משימה אחרת בשבילך, מישהו משמעותי יותר... אף אחד לא לוקח את משפחת פיין ברצינות כשסטיילס באזור, תהרוג את דס ואת יורשו הארי"
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
