נקודת מבט לואי
דפקתי על דלת חדרו של הארי, אין סיכוי שהוא ישן עכשיו השעה רק עשר והוא תמיד הולך לישון באחת עשרה לפחות. נאנחתי ודפקתי שוב, גם אם הוא ישן שיתעורר אני צריך לדבר איתו עכשיו. לפתע שמעתי רעש של פתיחת דלת אך הוא נעל אותה, הבטתי מבולבל בדלת ולא הבנתי למה הוא מתעלם ממני.
לא רציתי לצעוק כי אחיותיי ישנות בחדרים שבהמשך המסדרון, הוא כועס עליי? למה שיכעס? לא עשיתי שום דבר שהוא לא בסדר. לפחות ממה שאני יודע, נאנחתי על הדלת ודפקתי עליה פעם אחרונה, כמובן שאין מענה ואני יודע שהוא ער כי נעל את הדלת ומנע ממני להיכנס בכל דרך.
נכנסתי לחדרי מיואש ועייף, לא מבין מה כבר יכולתי לעשות. נשענתי עם גבי כנגד הדלת והבטתי בשעון, הורדתי אותו ממני והפכתי כדי להסתכל על החריטה 'אמיץ' היה כתוב על השעון. אני מנסה להיות אמיץ ועכשיו עשיתי צעד גדול בשביל הארי ובשבילי, בשביל היחסים בינינו אבל הוא לא נותן לי לספר לו על כך בכלל. הוא כועס עליי בלי סיבה, אולי הוא לא כועס והוא פשוט רוצה לישון?
קמתי מהרצפה והלכתי למיטתי, רציתי את הארי בין זרועותיי עכשיו אבל במקום זאת הוא כועס עליי על דבר לא ידוע, עצמתי את עיניי ולפתע נשמעה דפיקה בדלת. פקחתי את עיניי במהירות וקמתי ממיטתי בשמחה וציפייה, זה הארי?
פתחתי את דלת חדרי בחיוך גדול אך הוא ירד כשמולי הופיעה אליזבת, כבר דיברתי איתה מקודם ופיטרתי אותה מתפקידה בתור הפילגש שלי. מה עכשיו היא רוצה?
"כן אליזבת?" שאלתי בעייפות וראיתי שהיא מביטה בפלג גופי העליון שחשוף מולה. בלי שום הודעה מוקדמת היא נישקה את שפתיי, דחפתי אותה ממני בחוזקה והייתי המום "מה לעזאזל את עושה?" שאלתי מבולבל. מאחוריה צץ הארי מביט בנו ממשקוף דלתו, הוא הנהן וחזר חזרה לחדרו
שפתי נשמטה, הוא ראה את זה. פאק, אני לא מאמין שראה את זה. אליזבת השפילה את מבטה ואז חזרה להביט בי
"אני אוהבת אותך הדוכס" אמרה בקול שבור. הבטתי בה המום ומבולבל לגמרי
"אליזבת, את לא" אמרתי ויותר דרשתי, מגניב מבטים לדלתו של הארי, מחכה שיפתח אותה שוב ויראה שלא אני נישקתי אותה
"אני כן הדוכס, אני אוהבת אותך-"
"אל תגידי את זה" אמרתי וניסיתי להשתיק אותה "אליזבת את אפילו לא יודעת את שמי" אמרתי
"אז תגיד לי את שמך" אמרה והתקרבה אליי. הושטתי את ידי קדימה כדי לשמור על מרחק בינינו
"אני מצטער, אני בטוח שאת תמצאי לך בעל ראוי ותלדי ילדים מקסימים" התנצלתי והרגשתי רע שאני דוחה אותה אבל יש רק מישהו אחד בראשי וזה הארי. היא נשכה את שפתה והנהנה בעצב, הסתובבה והלכה אל המדרגות. נאנחתי בהקלה, זה לא נחמד מצדי כי בדרך כלל פילגש והמעסיק שלה מתנהגים כמו בני זוג ולא אפשרתי זאת מעולם לאליזבת, היא הפכה לפילגש כי היא מהמעמד הנמוך ורצתה יותר הערכה, רק שאיתי היא לא תקבל משהו מעבר לסקס חסר משמעות. הבטתי בדלת חדרו של הארי, הוא ראה אותה מנשקת אותי, לא אתן לו ללכת לישון בלי לדעת מה באמת קרה.
דפקתי על דלת חדרו בחוזקה וקיוויתי שלא הערתי את אחיותיי, הדלת נפתחה והוא עמד בפתחה. פניו אדומות ושבילי דמעות על לחייו
"הארי..." לחשתי והבטתי בעיניו, הושטתי את ידי אל פניו אך הוא הסיט את ראשו. נכנסתי לחדרו בלי לשאול והוא היה נראה עייף מכדי לעצור בעדי
"למה המשחק הזה אף פעם לא נגמר?" נאנח בייאוש והתיישב על מיטתו
"אין שום משחק-"
"אתה רוצה שאקנא? הנה הצלחת, אתה רוצה לשבור את לבי? הצלחת!" קרא בעצב ולבי נשבר כשאמר את זה
"הארי אין משחק, אני רוצה אותך. אליזבת נישקה אותי והתנתקתי ממנה, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, אני פיטרתי אותה בשבילך. בבקשה על תוותר עלינו" אמרתי מתחנן וירדתי על ברכיי, עומד מולו כשהוא יושב על המיטה
"אני לא וויתרתי מהרגע שהגעת לפה, אתה יודע את זה-"
"אז אל תוותר גם עכשיו" התחננתי בפניו. הוא לא יכול לעזוב אותי כך, חשוף בלי החומות שהוא הצליח להוריד, אף אחד מעולם לא היה טוב אליי כמו הארי ואני רוצה להחזיר לו על כך, אני רוצה להיות הסיבה לחיוך שלו בכל בוקר ולהפוך אותו למאושר כל עוד אני יכול. הארי רכן קדימה, אחז בפניי ונישק את שפתיי ברכות
"זה אני ואתה" לחש כנגד שפתיי והצמיד את מצחו לשלי, זה הוא ואני.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
