36.

1.5K 126 55
                                    

"הארי, בוקר טוב" קווין אמר ופתח את הווילונות שבחדרי כדי לתת לאור לחדור. לקח לי כמה שניות להיזכר בליל אמש ומה שעשה עם ג'מה, לא רציתי ריבים או דרמה אז התעוררתי והתלבשתי, לא אמרתי לו 'בוקר טוב' בחזרה כי לא הרגשתי שאני צריך. אני בדרך כלל כן מדבר איתו בבוקר אבל אני מרגיש שאם אדבר אתפוצץ ואגיד לו דברים לא יפים, הוא בטח גם לא יבין למה אני ככה אז אני לא אגיד כלום כי אני לא רוצה שידע שראיתי אותם אתמול. זה כל כך מוזר, הם גדלו יחד, כמו משפחה ואתמול הכל כל כך ערער אותי. קורים יותר מדי דברים, יותר מדי סודות באחוזה הזאת.

קווין יצא מחדרי ומלמל משהו, נאנחתי בעייפות וסובבתי את ראשי אל החלון. השלג נמס אך השמיים עדיין היו קודרים והחורף לא עבר, אני לא רוצה שהחורף יעזוב כי אז יגיע האביב וזו עונת החיזורים. הוריי יצפו ממני לבחור פילגש וגם לחזר אחר בחורה מבית טוב ובטח לואי שמנהל איתי רומן יצטרך לחזר אחר אחותי שמנהלת רומן עם המשרת, הנדתי בראשי בחוסר אמון ובייאוש. איך כל זה קורה? למה הכל חייב להיות מסובך?

יצאתי מחדרי וראיתי את לוטי מכניסה תיק קטן מתחת לשמלתה הנפוחה, לא יכולתי שלא לחשוב על למה זה

"לוטי, למה התיק הזה?" גיחכתי ולא יכולתי להתאפק. היא משכה בידי והלכה איתי לסוף המסדרון

"אני אשמח שלא תספר אבל... אני הולכת לכפר אחרי ארוחת הבוקר, אשן שם" אמרה בהתרגשות

"מה יש לך בכפ-" נקטעתי על ידי עצמי כשהבנתי "הו אני מבין, אבל לואי-"

"לואי לא צריך לדעת מכל דבר, חיי הפרטיים הם לא עניינו. תוכל להבטיח לי שלא תספר?" ביקשה והצמידה את ידיה אחת לשנייה לסימן של מתחננת

"כן, בטח שלא אספר אבל אם משהו קורה לפחות תגידי לי" כיוונתי אליה אצבע נוזפת והיא חייכה והנהנה. ירדתי איתה יחד במדרגות ונכנסנו לחדר האוכל, כולם כבר ישבו מסביב לשולחן. לאחר הארוחה יצאתי יחד עם פיזי לכיוון האורווה, היה די קר אך בכל זאת ליאם וזאין רצו לנצל את מזג האוויר שהתאים לרכיבה לפני שיחזור לרדת שלג

"פליסיטי" ליאם אמר ושפתי נשמטה. הוא קרא לה בשמה האמתי?

"תודה שלמדת איך להגיד את שמי ליאם" פיזי גיחכה

"אין על מה" השיב בציניות

לא ממש הבנתי מה קורה פה, עד עכשיו הוא התנהג אליה ברשעות ופתאום הוא עושה שיפור בהתנהגותו? מה קרה? אולי הוא הבין שיש לו רגשות כלפיה, מה שאני הבנתי מהרגע שהתחיל להתגרות בה. זה מוזר לראות את ליאם מתאהב, הוא כזה... קשוח? כן הוא קשוח בנוגע לאהבה, תמיד זלזל בה וחשב שזה דבר לא הכרחי, שאנשים בסך הכל מתאהבים כדי לא להיות אומללים וחסרי רגשות. זאין ואני תמיד חלקנו עליו וניסינו לשכנע אותו שאהבה היא דבר מדהים, עכשיו כשהוא חווה אותה הוא בוודאי מסכים.

רכבנו על הסוסים עד שהגענו ליער כי כבר החשיך והתחיל לרדת גשם, במשך כל הרכיבה ליאם היה נחמד וזאין בקושי דיבר עם פיזי. אני מרגיש קצת מחוץ לעניינים או שאין עניינים? פשוט זה שונה מבדרך כלל, אני לא יודע מה לחשוב. אולי ליאם התוודה על רגשותיו לפיזי בפני זאין?

כשחזרנו למבנה האחוזה רציתי להיות עם לואי קצת, לא ראיתי או דיברתי איתו כל היום, הוא היה ברחוב הראשי בפגישות עסקים כמובן. דפקתי על דלת חדרו והבטתי לצדי המסדרון כדי לראות שאין שם אף אחד, לוטי כבר יצאה ופיזי בחדרה, התאומות הקטנות לא יבינו מה יקרה אם אדפוק על דלתו של לואי אז יכולתי להיות רגוע

"וואו!" קראתי כשמשך אותי לתוך חדרו ונישק את שפתיי בתשוקה. חייכתי כנגד שפתיו ונישקתי אותו חזרה, אחזתי במותניו וקירבתי אותו אליי יותר

"מתי תכננת לספר לי שבעוד שבוע יתקיים יום הולדתך?" ניתק את שפתינו ושאל

"איך אתה יודע?" שאלתי מבולבל

"אביך אמר את זה היום מול כמה מחבריו" לואי השיב

"אממ, כן יום הולדתי תחול בשבוע הבא" אמרתי במבוכה וגירדתי בעורפי

"ומה תכננת לעשות?" שאל ומשך אותי מידי אל מיטתו

"כלום אני מניח, אמא בדרך כלל עורכת נשף אבל אני לא ממש נהנה מזה. אבא ואמא בעיקר מתעניינים בעסקים עם האורחים" השבתי. אני לא נהנה מכל הנשפים הללו, הם לגמרי לא אני ועוד ביום הולדתי... ביום שאני אמור לעשות כרצוני אני צריך לחייך לכולם וללבוש חליפה מפוארת, אני מעדיף לשבת מתחת לעץ שלי ולקרוא ספרים או לרכב על הנרי

"בוא נלך לאנשהו... רק שנינו" הציע והביט בי. לבי החסיר פעימה ונשמתי נעתקה בגרוני, הוא רוצה שנלך יחד?

"לאן?" שאלתי בחיוך

"אני לא יודע, לכמה ימים אני אגיד שאני עם אליזבת ואתה תמציא תירוץ" אמר בחיוך יפיפה

"כן, זה יהיה נחמד" אמרתי

"יש לי בקתה בצפון אנגליה, בוא ניסע לשם נהיה רק שנינו אף אחד לא ידע על כך" אמר בחיוך והנהנתי לפני שנישקתי אותו והשענתי את ראשי על כתפו. אני מרגיש בטוח לידו, גם אם יגלו עלינו הוא יהיה שם להגן עליי, אני לא מפחד יותר לפחות לא שאני איתו.

only the brave - Larry StylinsonWhere stories live. Discover now