מופע האופרה התחיל, דייזי ישבה על ברכי כדי לראות את המתרחש במופע, היום פיבי ודייזי חוגגות את יום הולדתן השישה, זו תהיה הפעם הראשונה שאמא ואבא לא יהיו ביום הולדתן ואני יודע שהן ישאלו על כך וצריך להתכונן עם תשובה מספיק אמינה. לוטי נראתה מחויכת כשהביטה בתא שמולנו, ג'יימס הארור ישב שם, אני לא מצליח להבין איך היא אוהבת אותו אם הוא עושה צחוק מהמעמד שלנו ואיך לעזאזל הוא נכנס לכאן? אולי הארי צדק כשהוא אמר שאני אגואיסט אבל זה חזק ממני, אני באמת אגואיסט אבל אין דבר שאני עושה בלי לחשוב על טובת אחיותיי.
הבטתי בפיזי שגלגלה את עיניה לעבר הארי שישב בתא שלידנו וצחק, גלגלתי את עיניי בכוונה שתשים לב ואז נאנחה. אני תמיד מקבל ממנה ומהארי את ההרגשה שאם יכלו להיות במעמד הנמוך הם היו עושים זאת בלי לחשוב פעמיים, הם רואים את כולם בצורה שווה ובעניין הזה הייתי רוצה להיות כמותם אבל אני פשוט לא יכול. יש מעמדות שמתייגים אותנו ואי אפשר להתעלם מהם, הלבוש שלנו שונה משל המעמד הנמוך, מקומות הבילוי שלנו, אורח החיים שלנו טוב יותר ואיכותי יותר. כשחושבים על זה יכולתי בקלות להיות במקומם, הכל פשוט תלוי לאיזה מעמד נולדת ומשם חייך כבר מתוכננים לפחות ארבעים שנים קדימה.
יצאנו מהאולם ונסענו בכרכרות חזרה לאחוזה שכבר התחילו להגיע אליה אנשים לכבוד נשף יום ההולדת לתאומות, הזמנו את אבי אבל אני לא חושב שיבוא, אני חושב שאולי יהיה לו קשה לראות אותנו בפעם הראשונה מזה אחרי זמן ובאירוע שמסמל את כך שבנותיו הקטנות ביותר גדלו. נכנסתי לאולם הנשפים אוחז בידיהן הקטנות של פיבי ודייזי, הכל היה מקושט ויפה, הבעת פניהן השמחה העלתה חיוך על פניי, הובלתי אותן אל הרחבה שם עמדו גם ילדים בגילן שאני די בטוח שהוריהם כבר מחפשים להם שידוך ממשפחת הדוכס.
לפתע מבטי הופנה לכניסת האולם ושפתי נשמטה, פיבי ודייזי רצו אל אבי שעמד בפתח האולם בידיים פרוסות לצדדים כדי לחבק אותן. חיוך גדול נמרח על שפתיי והלכתי מתרגש אך מדחיק זאת אל אבי, לחצתי את ידו בחיוך
"יום הולדת שמח" הוא אמר ונשק לראשיהן של התאומות "לואי, כל כך גדלת... כולכם גדלתם כל כך" אמר בחיוך ודמעות בעיניו וגם בעיניי אך לא עשיתי דבר מלבד לחייך אליו חיוך גדול. הרגשתי שכל המבטים מופנים אלינו, סימנתי להם לבוא אחרי ובכניסה אמרתי לנייל שיביא את פיזי ולוטי אל הסלון
התיישבנו בסלון המומים מכך שאנחנו סוף סוף רואים אחד את השני ולאחר כמה דקות פיזי ולוטי נכנסו אל הסלון ונראו המומות
"אבא!" הן קרא בסנכרון ורצו לחבק אותו. הוא נשק לראשיהן וחייך חיוך גדול
"התגעגעתי אל כולכם ילדים" אמר "פיבי ודייזי, יש לי מתנה בשבילכן" הוסיף והוציא מכיסו שתי קופסאות קטנות. התאומות פתחו אותן ולעינינו נגלו שתי שרשראות תואמות שבתוכן איור קטן של... של אמא, דמעות עלו לעיניי ונשכתי חזק את שפתיי כדי לא לבכות
"אמא" דייזי לחשה בחיוך "היא פה?" שאלה ולבי נחת. כולנו החלפנו בינינו מבטים
"לא, אבל היא מאחלת לכן יום הולדת שמח ושהיא אוהבת אתכן הכי שיש" לוטי קטעה את השקט ושמעו את קולה השבור. התאומות הנהנו יחד וחזרו לאולם יחד עם פיזי "מתי נספר להן?" לוטי שאלה
"בטוח לא ביום הולדתן" אמרתי
"לא נמאס לך לדחות את זה?" שאלה
"הן אפילו לא יודעות מה זה מוו-"
"דיי, הפסיקו! אני כאן אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו, אל תריבו לידי. אני מבטיח שבמהלך הביקור שלי כאן אנחנו נספר להן יחד" אבא אמר ויצא מהסלון חזרה לאולם
"אל תביט בי ככה, אתה יודע שאני צודקת" לוטי אמרה בזלזול
"תתלווי אליי לאולם?" שאלתי והנחתי את ידי על מותני. היא השחילה את ידה ובאה איתי
הנגנים התחילו לנגן את מוזיקת הוואלס, הנחתי את ידי על גבה של לוטי שהניחה את ידה על כתפי. אבי רקד יחד עם פיבי ודייזי בצורת וואלס לשלושה, ככה אבות רוקדים עם בנותיהן בדרך כלל. הארי רקד עם מישהי שלא זיהיתי, היא נראתה צעירה והביטה רק עליו, אני לא חושב שמצמצה בכלל. ראיתי שהוא לא הרגיש ממש בנוח בכך שלא הביט עליה, זה גרם לי לחייך.
הריקוד נגמר וכולנו מחאנו כפיים לנגנים שהשתחוו, הלכתי אל ליידי ג'מה כי כל מחזריה התחילו להתקדם לעברה ולוטי הלכה לדבר בחצר עם אחד ממחזריה. אני לא מחזר אחר ג'מה באמת אבל צריך לחשוב שאני כן כדי שלא יחשדו בנטייתי המינית למרות שגם אם אנשק גבר בכיכר לא יאמינו שהדוכס גיי, כולם מאמינים שככל שהמעמד שלך יותר גבוה כך אתה יותר סטרייט, כולם חושבים שכל הגייז הם במעמד הנמוך והנה שני בחורים מהמעמד הגבוה הם גייז שחוטאים יחד...
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanfictionבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
