כבר החשיך ופניי התייבשו מהדמעות, כל הרכיבה לא הרגשתי דבר, כאילו לבי הוצא ממקומו ולא נמצא ברשותי יותר. ניסיתי כמה שפחות לחשוב על לואי אך בכל פעם מחדש הוא צץ במוחי ודמעות עלו לעיניי, לא הסכמתי לקבל את העובדה שהוא מת כי גם אם זה נכון... מה זה אומר עליי? איך אני ממשיך מכאן?
לא ידעתי איפה אני נמצא, הכל היה חשוך ומפחיד. לא הכרתי את האזור אבל מה שאני יודע הוא שאני כבר לא בלונדון ורק קיוויתי שאני מתקדם בכיוון הנכון ליורקשייר, אחרת אצטרך לחזור את כל הדרך חזרה ואין לי מפה אז אין לי באמת דרך לדעת. הנרי היה כבר רעב וראיתי שביל אבנים שממנו הגיעו רעשי דיבורים, נאנחתי אנחת רווחה ופניתי יחד עם הנרי לשביל. לעיניי התגלתה מסבאה ושלט קטן ומתנדנד מחוצה לה 'חנות נוחות ומסבאה' אוכל לקנות להנרי גזרים או כל ירק אחר רק שלא יתעייף ויניטוש אותי עכשיו ברגע שאני הכי צריך אותו, לא רק בשביל להגיע ללואי.
קשרתי את הנרי בחוץ והבטתי באנשים שישבו בכמה שולחנות מחוץ למבנה ושתו בירה, אני מניח שהם לא ייקחו אותו וגם די חשוך מכדי שישימו לב אליו. נכנסתי למסבאה והסתכלתי סביב, בקצה החנות היו מדפים עם אוכל וציוד טיפוס, לקחתי שקית גזרים, עששית וחבל למקרה שאצטרך, ניגשתי לדלפק וחיכיתי שעובד יגיע כדי שאוכל לשלם. לאחר כמה דקות שחיכיתי הגיעה אישה וחיוך על פנייה
"שלום לך" אמרה
"שלום גברתי" אמרתי והנחתי את המוצרים על הדלפק מולה
"זה יעלה לך חמישה עשר ליט"ש אמרה ולבי נחת. שכחתי לקחת איתי מטבעות, הייתי כל כך נסער ואפילו לא הצלחתי להירגע. נאנחתי ונשכתי את שפתי, הנחתי את ידי על כיסיי האחוריים כדי לוודא שאולי כן הבאתי אך לא היה שם כלום מלבד הסונטות של שייקספיר. לפתע עלה רעיון למוחי, הסונטות שוות הרבה ואני בהחלט מוכן לוותר עליהן כדי להגיע ללואי שאני בטוח שחי.
"אין לי מטבעות אבל יש לי את הסונטות של שייקספיר... הן שוות די הרבה" אמרתי וחיוך עלה על פנייה
"הסונטות של שייקספיר? אוכל לראות?" שאלה והוצאתי את הספר מכיסי. היא התבוננה בו והעבירה דף אחר דף לבדוק שהוא אמיתי ושלא חסר בו אף שיר "זה יספיק" אמרה
"אוכל לקבל מפה?" שאלתי והצבעתי על כמה מפות מצוירות. היא הנהנה והלכה להביא לי אחת, הרגשתי שיכול להיות שאגיע ללואי כבר השבוע. חיכיתי בדלפק לעובדת שהביאה לי מפה והראתה לכמה מהעובדים את הספר, שני בחורים שעמדו קצת רחוק ממני בדלפק התחילו לדבר ומרוב שהיה שקט בפנים יכולתי לשמוע את שיחתם.
"שמעת שהדוכס מיורק נרצח?" אחד מהבחורים שאל. דמעות עלו לעיניי וכיווצתי את ידי לאגרוף כדי לא להתעצבן
"הוא לא נרצח" אמרתי והפניתי אליהם את ראשי
"תסלח לי?" אחד מהם אמר והתקדמתי אליהם קצת
"אמרתי שהדוכס לא נרצח" חזרתי על דבריי בקשיחות
"אדוני, ראו את הדוכס שוכב על הרצפה ומדמם ברחוב" הבחור אמר וניסיתי להרגיע את עצמי. מה אם הוא כן מת? לא, זה לא יכול לקרות!
"אני לא יודע מה ראו אבל הוא חי" אמרתי והלכתי חזרה לאישה שחיכתה לי עם המפה ושאר המוצרים שקניתי. הודיתי לאישה ויצאתי במהירות מהחנות, לא יכולתי לראות מרוב הדמעות שהציפו את עיניי, נשענתי עם ראשי על הנרי ופרצתי בבכי "הוא לא מת, נכון?" שאלתי כאילו ציפיתי לתשובה ממנו. הנדתי בראשי בחוסר אמון ולקחתי נשימה עמוקה לפני שהאכלתי אותו קצת ואז עליתי עליו, מאיר את המפה עם העששית, דמעות שוב עלו לעיניי כשהבנתי שעשיתי פנייה לא נכונה. לא היה לי זמן להתבכיין אם לואי באמת מחכה לי, לא רציתי לבזבז זמן וחזרתי באותו הרגע לפיצול של השביל שהיה רחוק ממני במרחק של קילומטר ויותר אך הנרי התחזק והגענו לשם בתוך דקות ספורות. הבטתי במפה וראיתי שאנחנו לא רחוקים מיורקשייר, מה שאומר שבעוד כמה ימים נגיע ליעד. אני כבר מאוד רחוק מלונדון ואני לא חושב שמישהו יצא אחריי וגם אם כן לא ימצאו אותי, אני פה רק עם הנרי אין עדי ראיה לכך שאני כאן ומי יעלה על דעתו שאני בדרכי ליורקשייר? אף אחד לא יודע עליי ועל לואי חוץ מנייל וקווין והם לא יספרו לאף אחד, אני בטוח בכך.
תהיתי לעצמי מה השעה עכשיו, הדבר היחיד שהאיר היה העששית ואור הירח, אני רק רוצה להריץ את הזמן קדימה שאני מגיע ליורקשייר ורואה את לואי בחיים. העלמתי את המחשבה הריאלית שיכול להיות שהוא באמת מת כמו שכולם אומרים וכמו שראו אבל למרות שאחרים ראו את זה קורה אני לא מוכן לוותר עד שאראה זאת במו עיניי. הסתכלתי סביב ולא ראיתי מקום בו הנרי ואני נוכל לישון וכרגע אין לנו אפשרות אחרת מלבד להמשיך ליורקשייר, אני מאמין שכבר בעוד ארבעה ימים נגיע לנוטינגאהם שצמודה ליעד שלנו אבל זו רק ההתחלה. איפה אמצא את דונקסטר בתוך יורקשייר הענקית ואיך אמצא את לואי כשכולם חושבים שהוא מת? איפה הוא עכשיו? האם הוא קבור באדמה בכלל? אבל הוא לא מת...
לאט לאט השמש התחילה לזרוח וכבר לא פחדתי כי האור נתן לי תחושה מספיק בטוחה כדי לעצור מתחת לעץ ולתפוס תנומה קצרה רק כדי להמשיך בדרכי בלי לעצור.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Fanficבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
