נקודת מבט לואי
פקחתי את עיניי מקרני השמש שסנוורו אותי, סחרחורת חזקה תקפה את ראשי בזמן שהתרוממתי לישיבה וכאב חד בבטני. הבטתי על בטני שהייתה חבושה בבד ספוג בדם, לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה עד שנזכרתי במה שקרה אתמול, הדבר האחרון שאני זוכר הוא פרצוף מרושע וזומם מתקרב אליי ורגע אחרי הייתי על רצפת השוק מדמם ומביט בשעון שהארי נתן לי.
מיד הסטתי את מבטי אל ידי כדי לפגוש בשעון אבל הוא לא היה שם, הסטתי את מבטי אל היד השנייה והוא לא היה גם שם. ניסיתי לקום ממקומי אך הכאב הגדול והחזק שהגיע מתחת לבד ספוג הדם מנע ממני
"שיט" פלטתי, נשענתי על ידי והסתכלתי מסביבי. אני לא באחוזה יותר, זה נראה כמו... אורווה? מה אני עושה באורווה? וזו גם לא האורווה של משפחת סטיילס
"הדוכס, התעוררת!" איש שנראה בשנות השלושים לחיו נכנס לאורווה. הבטתי בו מבולבל ולא הבנתי מי הוא או מה אני עושה פה, איך הגעתי הנה בכלל או למה אני לא באחוזה לעזאזל?
"תסלח לי, היכן אני?" שאלתי והבטתי מסביב בחשד
"הו, אני מצטער לא הצגתי את עצמי. אני פול ואתה בחווה שלי" אמר בחיוך והושיט את ידו אליי כדי שאלחץ אותה, התרוממתי כמה שיכולתי כדי להגיע אל ידו ואז חזרתי לתנוחה שהפחיתה את הכאב בבטני
"פול..."
"פול היגינס, אדוני" השלים אותי והנהנתי
"לקחת אותי מהשוק?" שאלתי
"הייתה מהומה, אף אחד לא עשה דבר מרוב שכולם היו המומים, אתה דיממת שם ובמזל התעוררת" אמר בחיוך
"אני מניח שאני צריך להודות לך" אמרתי בחיוך והוא השתחווה "אל תשתחווה, אני אסיר תודה אליך" אמרתי והוא הנהן
"אולי נעביר אותך לבית? הרבה אנשים מפוקפקים עברו בין בית לבית לגבי המקרה אז לקחנו אותך לפה" אמר והנהנתי. הסתכלתי על ידי שעליה לא היה השעון לפני שהרים אותי ועזר לי להישען עליו כך שיעביר אותי לביתו
"פול? היה לי שעון כשלקחת אותי מהשוק?" שאלתי
"שעון?" שאל
"כן, רצועה שחורה, שעון כסוף" אמרתי בסקרנות
"צר לי אבל לא יקירי" אמר והנהנתי למרות שלא יכל לראות כי סחב אותי. נכנסנו לבית די גדול וחמים, הרבה שטיחים וילדים מתרוצצים שהעלו חיוך על פניי "ג'וזפין, תכיני את החדר!" קרא ונערה ג'ינג'ית מיד עלתה במדרגות ואנחנו אחריה. הכאב היה חזק אך לא רציתי להטריח אז הדחקתי אותו כמה שיכולתי, לפעמים אנחות כאב נפלטו מפי אך מיד בלעתי אותן. נכנסנו לחדר ובו מיטה, אח ושולחן כתיבה בצד החדר.
פול עזר לי להתיישב על המיטה והנערה ששמה ג'וזפין סידרה את הכריות שבראש המיטה, הם עזרו לי להגיע לכריות וכיסו אותי בשמיכה
"אני אלך למלא לו אמבטיה?" ג'וזפין שאלה ופול הנהן
"נוח לך?" שאל והנהנתי
"תודה לך פול" אמרתי בחיוך, מנסה להעלים את הכאב
"העונג כולו שלי" השיב בחיוך "בעוד חצי שעה האמבטיה שלך תהיה מוכנה" אמר והנהנתי לפני שיצא והשאיר אותי לנוח.
לאחר חצי שעה כבר הייתי באמבטיה מלאה במים חמים שצבעה הפך לאדום מהדם שיצא מהפצע הגדול שעל בטני, אחרי שהתקלחתי פול מרח על הפצע משחת מרפא שאמו הכינה והיא קצת שרפה, הוא אומר שבעוד כמה ימים הפצע יעלם ולא יהיה זיהום בכלל, חבש את בטני בבד שמיעוד לכך וכיסה אותי במיטה שבחדר החמים והנעים.
לא הכרתי את פול ואת משפחתו בכלל ואני שוהה כאן רק כמה שעות לפחות מאז שאני בהכרה, הם אדיבים וטובים למרות שהם פשוטי עם. זה מדהים שחשבתי דברים לא טובים על פשוטי העם ובסופו של דבר יותר אכפת להם מאשר למעמד הגבוה, פול לא היה חייב לעזור לי, הוא עשה זאת מרצונו, בלי אינטרס, בלי תמורה. המעמד הגבוה לא יעשה דבר אלא אם כן הוא מקבל משהו בתמורה.
הבטתי בלהבות האש שרוקדות באח ותהיתי לעצמי האם משפחתי יודעת על כך? האם הארי יודע שקרה לי משהו? הוא עצוב? הוא דואג? אני לא רוצה שיהיה עצוב, הלוואי ויכולתי לכתוב לו שאני בסדר ושיחכה לי, שלא יתחתן עם מישהי בזמן הזה. לעזאזל אני אוהב אותו כל כך, אם יתחתן עם מישהי זה יהרוג אותי, זה יותר יכאב מהסכין. רק מהמחשבה דמעות עלו לעיניי, אני לא יודע מה קורה בלונדון עכשיו ויש סיכוי שהוא יתחתן עם ליידי מרגרט אבל אני יודע שהוא מחכה לי ולא עושה דבר עם מישהי אחרת. מעניין אם אבי ואחיותיי יודעים על מה שקרה.
"הדוכס, אתה ער?" פול נכנס לחדר בזהירות ושאל
"כן פול" אמרתי וניסיתי להתיישב אך הוא סימן לי להישאר בתנוחתי
"אתה מרגיש יותר טוב?" שאל והנהנתי "תרצה לאכול?" שאל והנדתי בראשי לשלילה. עדיין יש לי סוג של חור בבטן, אני לא יודע איך זה יעבוד אם אוכל אבל אני גם ככה לא רעב
"פול, משפחתי יודעת על מה שקרה?" שאלתי
"אני חושב שכן אבל הדוכס-"
"לואי" תיקנתי אותו
"לואי, כולם חושבים שאתה מת" אמר והשפיל את ראשו. פרעתי את עיניי והייתי המום, למה שיחשבו שאני מת?
"מה?" שאלתי המום
"אתה שכבת שם במשך חמש דקות ודיממת על הרצפה, מרוב המהומה לא שמו לב שלקחתי אותך" הסביר את עצמו. זה אומר שהודיעו למשפחתי ולהארי שאני מת? הארי חושב שאני מת?
"יש דרך שתוכל לספר למשפחתי?" שאלתי
"אני מצטער אבל כולם מחפשים אותך גם מסיבות טובות וגם מפחות טובות, רוצים למכור את הגופה שלך כי אתה איש מכובד... אולי עדיף לבינתיים שזה יישאר כך, לפחות לעוד שבוע" אמר והנהנתי. הוא צודק, אני רק צריך לקוות שהארי לא יתחתן בשבוע הזה
"שוב תודה לך פול" אמרתי. הוא הנהן בחיוך ויצא מהחדר, נאנחתי והסתכלתי על ידי שהשעון לא היה עליה, אני לא יודע למה זה כל כך הטריד אותי שהוא לא עליי. אני מרגיש כאילו הוא אמור לשמור עליי מפני כולם, אני מרגיש כאילו השעון הזה הוא הארי במובן מסוים.
YOU ARE READING
only the brave - Larry Stylinson
Hayran Kurguבאנגליה השמרנית של תחילת המאה ה-19, הדוכס לואי ואחיותיו עוברים לאחוזת סטיילס לאחר שאימם נפטרה. הארי הילד הטהור של לונדון מסתיר סוד שהופך אותו לחוטא, לואי והארי מתאהבים במציאות שאוסרת עליהם להיות יחד. האם יוותרו על הכל אחד בשביל השני? מכיל: תכנים מינ...
